55 תשובות
ממש טוב לי עכשיו לא יודעת מה איתכם
חד משמעית כן.
כן וזה לטובה :)
לא,אני תמיד לבד
אנונימית
ברור. מבחינה חברתית לא השתנה אפילו השתפר אבל מבחינה נפשית בהחלט בגלל הקורונה חשבתי שיהיה יותר טוב אבל קשה ככה ללמוד עם העומס וגם להישאר בבית יותר מידי.
האמת שדיי טוב לי עכשיו
אני חושבת שכן לא יודעת
לא
זה קרה הרבה לפני.
להפך, הסגר שיפר את זה.
זה קרה הרבה לפני.
להפך, הסגר שיפר את זה.
כן ברור
לא
כן אבל לא רק בגלל הקורונה
לא זה קרה כבר לפני 7 שנים אני פשוט בלי חברים בכללי אז בסדר נו....
אנונימית
לא
לא. אין לי חברים כבר 15 שנים
כן, פשוט כי אם הייתי יכולה לראות מישהו ספציפי עכשיו המון בעיות היו נמנעות
לא ציפיתי לזה אבל ממש נחמד לי תאמת
לא,אבל הסגר עזר לחשוף את זה
מבחינה החברתית אני סבבה לגמרי, לא אכפת לי להיות לבד ואני לא לבד. למעשה אני נפגשת עם אנשים יותר מידי וזה מכביד עליי. המצב הנפשי שלי בפח כי אני מרגישה כמו כישלון. הבית ספר נכשל בלהתמודד עם המצב הזה. יש לי התקפי חרדה על בסיס קבוע מידי ה-ocd שלי רוצח אותי. (כן אני מאובחנת עם חרדות ו-ocd אל תגידו אבחון עצמי כי זה סתם מציק)
אני מרגישה שאני לא מבינה כלום. אף אחד לא מבין אותי. אני מתפרצת בלי שום סיבה על אמא שלי ואז מתחילה לבכות. אתמול התפרקתי במיטה וכל הכרית שלי הייתה ספוגה. אני לא מסוגלת להיות מתחת לאותה קורת גג עם אבא שלי יותר. אני מותשת. אני צריכה חופש מהכל. אני לא עומדת בקצב ובעומס. אני מרגישה כל כך לבד והמוח שלי עומד להתפוצץ
אני מרגישה שאני לא מבינה כלום. אף אחד לא מבין אותי. אני מתפרצת בלי שום סיבה על אמא שלי ואז מתחילה לבכות. אתמול התפרקתי במיטה וכל הכרית שלי הייתה ספוגה. אני לא מסוגלת להיות מתחת לאותה קורת גג עם אבא שלי יותר. אני מותשת. אני צריכה חופש מהכל. אני לא עומדת בקצב ובעומס. אני מרגישה כל כך לבד והמוח שלי עומד להתפוצץ
אנונימית
חד משמעית
החרדה שלי התחילה להיות ממש רצינית
אני לא מצליחה להתרכז הרבה זמן
אני כועסת מהר
אני כבר בוכה כל יום בלילה במקום לישון וזה גם בגלל כל מיני דברים אחרים שקרו לי גם בסגר
החרדה שלי התחילה להיות ממש רצינית
אני לא מצליחה להתרכז הרבה זמן
אני כועסת מהר
אני כבר בוכה כל יום בלילה במקום לישון וזה גם בגלל כל מיני דברים אחרים שקרו לי גם בסגר
אנונימית
ממש קצת השפיע אני במילא במצב רע בגלל בית הספר
כן
כן.
לגמרי כן
כן
חד משמעית
חד משמעית
חחח לא זה התחיל הרבה לפני זה.
אנונימית
כן.
מאמינה שכן, רוצה להאמין שכן לפחות.
אני לא מרגישה שמפריע לי יותר מדי להיות תקועה בבית והקורונה לא מלחיצה אותי ממש ממש.
אבל כן חסרים לי הקניונים, ומקומות הבילוי...
אני לא מרגישה שמפריע לי יותר מדי להיות תקועה בבית והקורונה לא מלחיצה אותי ממש ממש.
אבל כן חסרים לי הקניונים, ומקומות הבילוי...
כן .
בלימודים? כן
לא, זה לא קשור לקורונה
לא, הקורונה לא אשמה, אלה האנשים
כן רק בגללה
חלקית
לא זה קרה לפני
אבל בכללי בערך
אבל בכללי בערך
המצב החברתי שלי היה גרוע עוד לפני הקורונה
והמצב הנפשי שלי רק התדרדר
והמצב הנפשי שלי רק התדרדר
אני מרגישה יותר טוב כי עכשיו אף אחד לא יכול לנסוע למקומות ולדבר עם חברים ואני אף פעם לא יכולתי
אנונימית
האמת שהמצב שלי השתפר. יש הרבה פחות חרדות כשלא יוצאים מהבית
קצת. אם הייתה לי עבודה עכשיו הייתי יכולה לקנות בגדים נורמליים, הייתי יכולה לקנות דברים שהיו עושים לי טוב, אם הייתה לי עבודה הייתי מתאמנת על הביטחון העצמי שלי ועל העצמאות שלי...
אבל בגלל הקורונה אין לי עבודה.
וקרו לי מלא מקרים מביכים בגלל המסיכות, אם לא היו אותן הייתי מרגישה הרבה יותר בנוח.
אבל בגלל הקורונה אין לי עבודה.
וקרו לי מלא מקרים מביכים בגלל המסיכות, אם לא היו אותן הייתי מרגישה הרבה יותר בנוח.
אצלי לא רק כי זה היה גם לפני אבל כן יש לזה השפעה
אולי גם אבל לא בהכרח זה כנראה מוסיף לזה קצת
לא, האמת שהשתפר לי המצב החברתי..
כן לגמרי
לא.. זה מלפני שנים
חד משמעית ניתקתי קשר עם המון אנשים, לא בכוונה אבל זה אנשים שהייתי רואה כל יום ופשוט לא דיברתי איתם בקורונה אז הקשר התנתק וחבל
אבל זו לא הסיבה שהמצב הנפשי שלי התדרדר
אבל זו לא הסיבה שהמצב הנפשי שלי התדרדר
יש חלק בזה, אבל לא.
חד משמעית כן.
וזה מצער אותי.
וזה מצער אותי.
כן.
ברור
האמת ממש טוב לי עכשיו
חיזקתי קשר עם החברות כי דיברנו כל יום, וכן הייתה לי תקופה קשה גם חברתית (כי כל החברות שלי נפגשו ורק לי לא הרשו) וגם נפשית (אני לא חושבת שאני צריכה להסביר...)
חיזקתי קשר עם החברות כי דיברנו כל יום, וכן הייתה לי תקופה קשה גם חברתית (כי כל החברות שלי נפגשו ורק לי לא הרשו) וגם נפשית (אני לא חושבת שאני צריכה להסביר...)
אין לי מושג, יכול להיות שבלי הסגר זה היה גרוע יותר ויכול להיות שהיה טוב יותר
לא...
כן. החרדות שלי החמירו בגלל הסגר, הן נהיו יותר תכופות ויותר קשות וכשחזרתי לבית ספר בקושי הייתי מסוגלת לשבת בכיתה. גם בלי קשר המצב הבריאותי שלי השתנה ואני לא יודעת אם לקשר את זה לזה שישבתי זמן ממושך בבית.
אנונימית
חד משמעית