6 תשובות
מבינה אותך, זאת תקופה שתעבור. גם אני מרגישה אי סיפוק מהחיים שלי כבר כמה שנים בגלל בדידות וביקורת עצמית וחרדה חברתית ועוד כל מיני. הייתי מציעה לך לעשות "ריסטארט" לחיים שלך, לצאת מאיזור הנוחות שלך, חשבת ללכת לפנימייה ? סיכויים קטנים שתרגישי בודדה שם, המרחק מההורים שלך יגרמו להם להתגעגע אלייך יותר ולגבי ספורט ותזונה אני די בטוחה שתמצאי שם לפחות מישהי אחת כמוך וככה תעזרו אחת לשנייה בעניין הזה.
אני כבר לא נערה, אני חיילת משוחררת וזאת הייתה כל כך טעות מבחינתי לא ללכת לפנימייה לדעתי
אני כבר לא נערה, אני חיילת משוחררת וזאת הייתה כל כך טעות מבחינתי לא ללכת לפנימייה לדעתי
אנונימית
שמעי גם לי אין חברות אמיתיות אז אם באלך בואי לפרטי נארח חברה אחת לשנייה:)
כל כך מזדהה בכל דבר ודבר
הלוואי והיינו מכירים
הלוואי והיינו מכירים
אנונימי
מוזמנת לבוא לפרטי לדבר אם את רוצה❤
אהובה
גם לי יש אכילה רגשתי ועליתי כל כך הרבה מאז הקורונה ואני תמיד רבה עם המשפחה ועם הלימודים לא טוב לי והכל,
הרגשתי שאת קצת כאילו מדברת עליי,
אז כמובן שאני אשמח אם בא לך לדבר בפרטי.
אני נגיד כרגע בגלל המצב שלי מנסה לצאת מהבית
בלי אנשים, עם ההנחיות
מצאתי מקום מגניב באזור שלי ואני הולכת אליו לבד ומציירת או מטיילת וזה ממש מרחיק אותי מהבית וממה שקשה לי ועושה לי יותר טוב ואני קצת אוכלת פחות
אין לך מה להלחם לדעתי באכילה
אולי פשוט תנסי להרגיש טוב יותר (ברור שזה ממש ממש קשה לא אומרת שלא) שלא תצטרכי להתמודד עם בעיות עם האוכל
ותנסי למצוא דברים שאת אוהבת לעשות ופשוט תעשי אותם
גם בכוח עם צריך
תחייכי אפילו למראה גם בכוח עם צריך
לפעמים זה עובד ומרגישים יותר טוב
אני כרגע גם מחפשת פנימייה
לדעתי זה יכול להיות פתרון ממש טוב גם בשבילך
אולי גם בשביל להכיר אנשים, לצאת מהבית אם קשה לך שם (לא להרבה אבל קצת זמן לעצמך), אולי זה גם פחות עומס לימודי וזה יעזור וגם מבחינת האוכל אולי זה יסתדר בארוחות וכאלה.
אני חושבת שכדאי אם באלך לנסות לדבר על זה עם אחד ההורים למצוא זמן ולהגיד להם שלא כל כך כיף לך ואת רוצה לעבור כזה
אבל רק תעשי מה שמרגיש לך נכון
אם באלך פרטי מוזמנת
גם לי יש אכילה רגשתי ועליתי כל כך הרבה מאז הקורונה ואני תמיד רבה עם המשפחה ועם הלימודים לא טוב לי והכל,
הרגשתי שאת קצת כאילו מדברת עליי,
אז כמובן שאני אשמח אם בא לך לדבר בפרטי.
אני נגיד כרגע בגלל המצב שלי מנסה לצאת מהבית
בלי אנשים, עם ההנחיות
מצאתי מקום מגניב באזור שלי ואני הולכת אליו לבד ומציירת או מטיילת וזה ממש מרחיק אותי מהבית וממה שקשה לי ועושה לי יותר טוב ואני קצת אוכלת פחות
אין לך מה להלחם לדעתי באכילה
אולי פשוט תנסי להרגיש טוב יותר (ברור שזה ממש ממש קשה לא אומרת שלא) שלא תצטרכי להתמודד עם בעיות עם האוכל
ותנסי למצוא דברים שאת אוהבת לעשות ופשוט תעשי אותם
גם בכוח עם צריך
תחייכי אפילו למראה גם בכוח עם צריך
לפעמים זה עובד ומרגישים יותר טוב
אני כרגע גם מחפשת פנימייה
לדעתי זה יכול להיות פתרון ממש טוב גם בשבילך
אולי גם בשביל להכיר אנשים, לצאת מהבית אם קשה לך שם (לא להרבה אבל קצת זמן לעצמך), אולי זה גם פחות עומס לימודי וזה יעזור וגם מבחינת האוכל אולי זה יסתדר בארוחות וכאלה.
אני חושבת שכדאי אם באלך לנסות לדבר על זה עם אחד ההורים למצוא זמן ולהגיד להם שלא כל כך כיף לך ואת רוצה לעבור כזה
אבל רק תעשי מה שמרגיש לך נכון
אם באלך פרטי מוזמנת
היי אנונימית יקרה,
מדברייך עולה תחושה מתסכלת של חוסר אונים ודכדוך שלא נותנים מנוח לנפשך..
שומע כיצד המחשבות מביאות איתן ייאוש וסבל כבד מנשוא.
מתאר לעצמי כיצד רגשות של ריקנות ומועקה כפי שציינת מקשות על ההתמודדות, בייחוד אם מצב שכזה נמשך לאורך זמן..
נדמה שהבדידות יכולה לפעמים לחוש כמו כדור שלג שמתגלגל במהירות ומתקרב אלייך, ושאינך יודעת כיצד לעצור אותו.
קשה לדמיין כמה זה אולי מציפה ומתישה ההרגשה שאת לבדך במערכה בתקופה מטלטלת שכזו..
למרות הכאב נראה שמצאת את הדרך להעלות על הכתב את תחושותייך, וזה ממש לא מובן מאליו..
יכול להיות שזה מעיד על רצון להשתחרר מהתחושות שמסעירות ומדכאות אותך, ולהגיע למציאות רגועה ושלווה יותר
אם את מעוניינת לשתף במקום בטוח, את מוזמנת להגיע דרך הקישור מטה לצ'ט האנונימי שלנו באתר סה"ר.
המתנדבים שלנו שם עבורך כדי שתוכלי לפרוק את המחשבות שמטרידות, ולשתף בתחושותייך..
ננסה לסייע כמה שרק נוכל, ואולי יחד תמצאי דרכים להקל על ההתמודדות המורכבת, אפילו במעט..
אנחנו כאן איתך, את לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר
מדברייך עולה תחושה מתסכלת של חוסר אונים ודכדוך שלא נותנים מנוח לנפשך..
שומע כיצד המחשבות מביאות איתן ייאוש וסבל כבד מנשוא.
מתאר לעצמי כיצד רגשות של ריקנות ומועקה כפי שציינת מקשות על ההתמודדות, בייחוד אם מצב שכזה נמשך לאורך זמן..
נדמה שהבדידות יכולה לפעמים לחוש כמו כדור שלג שמתגלגל במהירות ומתקרב אלייך, ושאינך יודעת כיצד לעצור אותו.
קשה לדמיין כמה זה אולי מציפה ומתישה ההרגשה שאת לבדך במערכה בתקופה מטלטלת שכזו..
למרות הכאב נראה שמצאת את הדרך להעלות על הכתב את תחושותייך, וזה ממש לא מובן מאליו..
יכול להיות שזה מעיד על רצון להשתחרר מהתחושות שמסעירות ומדכאות אותך, ולהגיע למציאות רגועה ושלווה יותר
אם את מעוניינת לשתף במקום בטוח, את מוזמנת להגיע דרך הקישור מטה לצ'ט האנונימי שלנו באתר סה"ר.
המתנדבים שלנו שם עבורך כדי שתוכלי לפרוק את המחשבות שמטרידות, ולשתף בתחושותייך..
ננסה לסייע כמה שרק נוכל, ואולי יחד תמצאי דרכים להקל על ההתמודדות המורכבת, אפילו במעט..
אנחנו כאן איתך, את לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר