אני בהתלבטות וחייבת את דעתכם.

אז סיימתי יב, חודשיים הייתי במכינה קדם צבאית ובאמת סבלתי שם והבאתי מלא צאנסים ומשכתי את זה כי ידעתי שאם אצא משם לא יהיה לי משהו אחר לעשות עם עצמי אבל החלטתי בכול זאת לעזוב כי כבר לא יכלתי להכיל את זה, עכשיו יצאתי, אני בבית וקשה כאן, הייתי שנתיים בפנמיית רווחה והרי הוציאו אותי מסיבה ועכשיו אני לא יכולה לחזור לשם ואני בבית בינתיים מנסה להסתגל לפה אבל אין לי באמת תעסוקה או חברים בעיר שלי, כול החיים שלי והחברות היו בפנמייה ובבצפר והכול נעלם, כול אחד בחיים שלו ולא כולם שומרים על קשר ואני במילא מרגישה לבד אבל מה שהכי קשה זה שאני מרגישה אבודה, זה כאילו אני יצאתי ולא יודעת מה הלאה ולא מרגישה שייכות לשום מקום ואני בנוסף מבולבלת, יש לי כמה אפשרויות ולא יודעת מה יתאים לי, או ללכת לשירות לאומי, תלוי אם יקבלו אותי וגם לא סגורה על תפקיד אבל כן מתחיל להיות לי כיוון שזה כבר המון, או לגור בדירת שותפות שעמותה של אחריי פנמייה מביאה שאחת מהם בעיר של הפנמייה שזה יהיה כיף בטירוף כי זה מקום שאני רגילה אליו ובגדול שם אחזור לשבתות ובמהלך הזמן אלך לשירות לאומי במידה ואמצא או שאני אלך לעיר חדשה לגמרי שבכלל בדרום ושם אגור, מה שטוב בדירה הזאת שזה יותר עם תמיכה ויש מדריכה שמלווה אותנו וראיתי את אחת מהבנות שתהיה והיא ניראת חמודה ממש אבל זה אומר שאצתרך לעבוד ולגור שם וזה יהיה לפחות עד לסוף השנה הזאת ולא בטוח שאוכל לעשות שירות לאומי כי אצתרך לעבוד ולהשתתף במימון הדירה ובקיצור לא יודעת מה לעשות, ככה או ככה אני ארגיש לבד כי גם אם הדירה תהיה בעיר שלי אומנם ארגיש שייכת ואני אוהבת את הסביבה והנוף אבל החברות שלי ניתקו קשר ובמקום חדש לגמרי זה מלחיץ ודורש אומץ ואני מסוגלת לזה השאלה אם זה הדבר הנכון לעשות כי זאת הזדמנות להתחלה חדשה ומתי באמת יצא לי לגור בדרום אבל כבר יצאתי "למסע קיצוני" שזה המכינה וזה לגמרי לצאת מהאיזור הנוחות וזה כן פיתח אבל לא היה לי טוב שם ומפחיד אותי שזה יקרה שוב למרות שזה יהיה שונה כי זאת חוויה שונה אבל כן יהיו קשיים אבל מאמינה ששונים ובקיצור וואו זאת חתיכת התלבטות וחייבת דעה כלשהי. תודה בכול מקרה.