אני שונא ומתעב את עצמי

זה התחיל בערך לפני שנה, אבל אני ממש התחלתי לשנוא את עצמי. זה לא בגלל איך שאני נראה (למרות שאני שונא את איך שאני נראה) אלא בגלל שאני תמיד חושב שאני ילד חרא מפונק. המשפחה שלי לא עשירה אבל מעל הממוצע (יש לנו מנקה ומכונית יפה) ולא משנה מה אני עושה אני תמיד מרגיש כמו ילד מפונק. לא משנה שאני אף פעם לא מבקש כלום ולא קונה כלום ותמיד מציע לבשל במקום להזמין אוכל, אני מרגיש נוראי. התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני שלושה חודשים שאמרה לי שיש לי דיכאון ואולי הפרעות אכילה ולכן אני הייתי חייב להתחיל ללכת לפיסיכאטר שירשום לי תרופות. אבל הקטע הוא שאני מרגיש נוראי מכיוון שאני עולה להורים שלי כסף. כשסבתא שלי נפטרה היא הורישה לי כסף ואני משתמש בכסף הזה כדי לשלם על הפסיכולוגית והפסיכיאטר וגם מורה במתמטיקה, ההורים שלי שונאים את זה ואומרים לי שאני לא אמור לשלם אבל אני חייב לעשות את זה וגם החזרתי להם את כל הכסף שהם הוציאו על הפסיכולוגית והפסיכיאטר כי אחרת אני מרגיש חרא.
לא משנה מה אני עושה אני תמיד מרגיש כמו ילד מפונק וחרא, אני עוזר בבית ומנקה ועושה מה שאומרים לי, אבל אני עדיין מרגיש חרא