(בעלי רישיון נהיגה) אני מפחדת.אקדים ואומר שיש לי רישיון כבר כמעט שנתיים וחצי ואני נהגת מאוד זהירה, ושבזמן לימודי הנהיגה שלי אני זוכרת שמאוד אהבתי לנהוג ואת התחושה שהרכב נמצא בשליטתי.

אז ככה,
הנסיעה הראשונה שלי לאחר קבלת הרישיון ארחה כחמש שעות מהצפון לדרום ביום שישי.
בחצי הראשון שלה הכל היה נעים ויפה, אבל אחרי שעברתי את ירושלים הדברים נעשו מפחידים בשבילי בתור נהגת חדשה. נהגים התחילו לנסוע כמו משוגעים ולחתוך אותי על ימין ועל שמאל בלי לאותת. עבודות בניה גרמו לי לשנות את הנתיב בערך כל חמש דקות. וזה ממש לא עזר שהתנועה היתה מאוד עמוסה. אעיז לספר שבנסיעה הזאת היו גם כמהמקרים שבהם כמעט עשיתי תאונות קטנות.
אני יודעת שבתור נהגת עליי להתמודד לא פעם עם דברים מהסוג הזה ושזו לא תהיה הפעם היחידה. אבל בתור נהגת חדשה החוויה היתה מאוד לא נעימה ואף מאוד מפחידה בחלק מהדרך. והמלווה שלי לא עזר לי להירגע.
הדרך חזור היתה יותר רגועה, אבל הלב שלי דפק על 200...

מאז, אני חוששת לעלות על הרכב אפילו לנסיעות קצרות בתוך העיר.
כשמבקשים ממני להקפיץ מישהו אני מחפשת תירוצים להתחמק כדי שמישהו אחר ינהג במקומי, או שלפחות לא אנהג לבד.

אציין ואומר שאני כן נוהגת על הכביש בתדירות לא נמוכה. זה לא שאחרי הנסיעה ההיא לא ניסיתי להתמודד ולנהוג בכלל על הכביש. אני נוהגת בעירוני ובבין עירוני. אני נוהגת לבד ועם אנשים. אבל מאז לא היו לי נסיעות שארחו יותר משלוש שעות, וגם זה, רק מהצפון למרכז ובחזרה, כשמרבית הדרך היתה בצפון שבדרך כלל יותר רגוע.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות... אני לא יודעת אם זה ברמה של טראומה כי אני כן יכולה לנהוג, אבל בכל פעם שאני על הרכב הלב שלי פועם חזק ואני מתחילה לנשום בכבדות.
לא סיפרתי על הפחדים שלי לאף אחד כי אני מפחדת שיכריחו אותי לנהוג הרבה, ואני פשוט לא מסוגלת לזה.

תוכלו בבקשה בבקשה לעזור לי? לתת עצות? איך אני מסירה את הפחד הזה מלבי? אני יודעת שעמוק בלב אני מאוד נהנית מהנהיגה...
תודה לכל מי שקרא עד כה, וסליחה על האורך.