סתם סוג של פריקה/שיתוף

אין לי חברות בשביל לשתף ואמא ואחותי כבר חפרתי להן מלא על זה, הייתי חייבת להגיד את זה איפשהו. אחרי פאקינג שנתיים של עצב ואכזבה וניסיון להשיג בחור שממש אהבתי, להוכיח לו שאני תמיד שם בשבילו ואני באמת אוהבת אותו מכל הלב. הוא לא העריך את זה וסתם שיחק לי ברגשות וגרם לי לפתח ציפיות הצלחתי להתגבר עליו הצלחתי להפסיק לאהוב אותו, הכרתי מישהו חדש לא יצא מזה משהו טוב אבל זה גרם לי להתגבר עליו ואני כל כך בהלם זה קרה בסופו של דבר כי חשבתי שאני אהיה תקוע עליו כל החיים, חזרנו לבית ספר והפסקתי לחפש אותו בהפסקות, הפסקתי להתרגש כשאני רואה אותו הפסקתי לחפש קשר עין איתו או כל דבר אחר והפסקתי להוריד את הראש כשאני רואה אותו התחלתי ללכת עם גב זקוף מלאת ביטחון שלא רואה אותו אפילו ואני כל כך גאה בי :) כן אני עדיין נזכרת בו לפעמים כי אי אפשר למחוק מהזיכרון כמה בכיתי עליו אבל זהו אין יותר אהבהה אני בריאה מאהבה אליוו

ואני אוהבת אתכם ושיהיה לכם יום מקסים ❤