רציתי לפרוק קצת..והייתי חייבת לשתף..

אני כלכך שונאת את עצמי....
אני פשוט בן אדם נורא..אני שונאת את עצמי ואני לא יודעת מה לעשות
אני הייתי בן אדם חרא
ואני עדיין כזאת
כל מה שאני רוצה זה שמישהו יבוא ויחבק אותי ויגיד שהכל יהיה בסדר..אבל מישהו לא צפוי
באמת שבאלי שמישהו ישאל אותי "האם את בסדר?" ואני אוכל להתחיל לבכות ולפרוק
אני כלכך כלכך רוצה לדעת מי אוהב אותי ומי לא
מי צבוע ומי לא
מי פשוט לא יודע מה לעשות ואיך להיות איתי..החוסר בטחון שלי הורס לי הכל
אני כלכך רוצה לדעת הכל שאני כבר לא יודעת כלום
למה אנשים מתנהגים כזה רע עליי? אני צריכה להפסיק לשאול את השאלה הזאת
זה בגלל שאני בן אדם חרא למה שהם לא יתנהגו עליי חרא
מגיע לי
כל הרוע שאני עוברת בחיים שלי מגיע לי.
באמת שלא אכפת לי מה יעשו
תפגעו בי
תהרסו לי את החיים
תשנאו אותי...
זה מגיע לי..
אני פשוט עצובה הוא (עידו)כלכך שונא אותי..למה הוא לא אוהב אותי? בגלל איל שהתנהגתי אליו? הוא יודע שאני מאוהבת בו...אני מאוהבת בו כבר חצי שנה
הוא יודע שאני מאוהבת בו
נראלי שאני הבת הראשונה שהוא יודע שמאוהבת בו
למה הוא לא לפחות מדבר על זה? אומר משהו? למה? לא אכפת לו? לא אכפת לו שזה פוגע בי? לא משנה כמה שאני שונאת אותו על זה..אני עדיין אוהבת אותו ברמה מטורפת
חברות שלי חושבות שאני צוחקת ואני לא באמת אובססיבית אליו והכל
אבל זה לא מצחיק
זה רציני..
הכי עצוב זה להיות מוזר/פסיכופת/משוגע/משונה עם מודעת עצמית..כשאתה יודע שאתה כזה ואתה לא רוצה להיות כזה אבל זה לא מצליח לך זה הכי נורא
אני אוהבת להפגש עם חברים כי איתם אני מסתירה את הרגשות שלי..אני לא אוהבת להפתח..כי לאנשים לא כזה אכפת..הכי מעניין אותי מה אנשים יעשו אם הם יראו שרכבת הולכת לדרוס אותי..הם ידחפו אותי לצד כדאי שאני לא אפגע ויפגעו בעצמם? הם ידחפו אותי לעברם? הם לא יעשו כלום? הם יצחקו? הם יבכו? אני לא יודעת..אני רק רוצה שאנשים ידעו מה אני עובדת
הבעיה היא שאני מנסה לרמוז להם שוב ושוב מה אני עוברת
והם כיאילו "מתעלמים" מהעובדות
וזה פשוט נוראי
אני שונאת את עצמי..
אני לא אוהבת להיות לבד
כשאני לבד אני מתחילה לבכות ולכתוב דברים כאלה
אני שונאת את זה
לא באלי להיות עצובה יותר אבל זה לא מצליח..אני רק רוצה שכמה דברים ישתנו..זה הכל..
אתם כנראה לא תבינו את כל זה כי אני פרקתי לעצמי