ערב טוב, אני כתבתי סיפור קצר (בתגובות) תגידו לי מה דעתכם עליו, איך רמת הכתיבה שלי, (כיתה ח')

שואל השאלה:
היא ניגבה את לחייה הרטובות בעזרת קצה שרוולה הספוג בדמעותיה. "למה הכל נראה מסובך כל כך?" הנה היא תוהה. והנה אני תוהה. למה קשה כ"כ לענות על שאלותיה. "את תמימה, ילדה"
"אני לא ילדה, אל תקרא לי ככה. ואני גם לא--"
"תמימה" קטעתי אותה. "את בהחלט תמימה"
דממה שררה, עד שאחותי הקטנה שברה אותה. "אני מפחדת" היא אמרה.
"גם אני". אלינוי חיבקה אותי, ובאותו רגע, הבנתי את חומרת המצב בו היא נמצאת.
"מה השתבש?" היא שאלה.
"לו רק יכולתי לענות על שאלותייך"
הפניתי את מבטה אל הירח המלא שנתלה בשמיים חצות נטולי כוכבים. "רואה את הירח הזה?"
"זה הירח שלנו" אמרנו פה אחד.
"הבטחת לי שהוא יישאר שם תמיד, גם אם אני לא אראה אותו, הוא יהיה שמה. זה מה שאמרת לי יום אחרי שאימא מתה."
"לכי לישון" ציוויתי על אחותי בת ה-9, אחרי שבהינו קצת בירח הצהבהב.
היא גררה את עצמה אל הספה שבסלון, היא עייפה. יכולתי לראות זאת.
יצאתי החוצה אל המרפסת, בהיתי בירח. "הירח שלנו" מלמלתי לעצמי.
חשבתי על היום בו אאלץ לספר לה על מי שהיא באמת. מעניין אם היא תוכל להבין.

וואו הרמה שלך ממש טובה! סיפור מעניין יש המשך?

יאו מהממם!

שואל השאלה:
תודה! אני אמשיך את הסיפור:))

יפה! ממש יפה! תמשיכי!

מילה שנדיר! פשוט וואו

שואל השאלה:
אחרי 3 שעות אחרי חצות של בהייה בשמי הלילה. הלכתי לנסות לישון, התנומה סוף סוף שרעה עלי.
"תתעורר!" אלי צעקה.
"מה קרה?" אמרתי בקול תשוש.
"קום כבר, יש מישהו בדלת שרוצה לדבר אתך."
"מי זה?" מעדתי מן הכורסה הרעועה והלכתי לעבר הדלת.
"בוקר טוב, נערי" זה היה המנהל של בית המחסה לילדים ולנוער שברחוב הסמוך. כמובן שטרקתי את הדלת בפניו. התגובה הכי רציונלית.
התחלתי לצעוד לעבר הכיור שבמטבח כדי שאצחצח את שיני, עד שהחוצפן הזה שוב העז לנקוש בדלת.
פתחתי את הדלת "שמע חתיכת מנוול..." התחלתי לומר "לא אחותי, ובטח שלא אני עומדים להצטרף לבית המחסה שלך!"
עמדתי לטרוק את הדלת, אך הוא שם את רגלו כך שלא יכולתי.
"אין לי שום כוונות או רצונות שאתה ואחותך תהיו חלק מבית המחסה" החל להגיד. "אך הממשלה קבעה כי קשה לראות אותך כאפוטרופוס אחראי. אינך דואג לה או מקנה לה את הצרכים הבסיסיים שלהם היא זקוקה! אתה מפר את זכויותיה"
בחיי שלו יכולתי, הייתי חונק אותו באותה שנייה. אך לצערי, זה לא מקנה לאלי דמות של 'מודל לחיקוי'
"אני אגיד לך משהו על זכויות; אין לך אף זכות לשפוט אותי או להגיד לי איך לנהל את חיי או את חיי אחותי. אתה יודע עד כמה נחמד אני, אז אני אבהיר לך עוד משהו קטן שיכול להאריך את חייך בהרבה, תעיף ת'תחת ש'ך מפה! עכשיו! " טרקתי את הדלת, והתקדמתי לעבר הכיור.
"מי זה היה?" שאלה אלינור.
"אף אחד" עניתי אחרי אנחה כבדה.