גם ככה אף אחד לא יראה אז לא אכפת לי כבר

תדברי על הנושא הזה עם הפסיכולוגית שלך ותתיעצי איתה מה לעשות בנוגע לזה

אני יודעת שזה נשמע קלישאתי אבל אם את צריכה לדבר אני פה!
אני חושבת שאם נתנו לך את ההזדמנות ללכת לפסיכולוג תלכי!
זה יכול לעזור לך כל כך!
ואולי תנסי לדבר איתם איתם עוד הפעם...
אני מקווה שהכל יסתדר בסוף!
ועוד הפעם אם את צריכה לדבר אני תמיד פה (:

לא משנה כמה קשה לך עכשיו, כמה מדוכא לך עכשיו, כמה ההורים לא מבינים אוף...תדעי שאת לא לבד
ששולחים לך חיבוק וירטואלי ענק ומחמם
ושתמיד פה להיות אוזן קשבת ולאהוב

עברתי תהליך ממש דומה לשלך. אבא שלי ממש דחה את ההצעה שאולי אני בדכאון ככה שאפילו לא ראיתי פסיכולוג וזה רק דיכא אותי עוד יותר. אל תפגעי בעצמך זה משאיר צלקות פיזיות וריגשיות, כאלו שתנסי להיפטר מהן כל יום אבל הן תמיד שם, מדברת מחוויה אישית. אם יש לך את האפשרות דברי עם הפסיכולוג/ית שלך על זה (סליחה על החפירה)

שואל השאלה:
אני עוד לא הולכת לפסיכולוגית
הם רק אומרים שהם יקבעו וגם זה לא בטוח שיקרה בכלל
אני מבינה למה הם לא יודעים שאני נמצאת במצב הזה
רק כשאני לבד אני יכולה לבכות ולפרוק אני לא מסוגלת ליד אחרים להיות ככה
אם זה היה תלוי בי גם לא הייתי משתפת אחד זה פשוט שדיווחו לי על משהו שכתבתי וזה הגיע לבית ספר ולשוטרים שהגיעו לבית שלי

את לא חושבתאבל שזה טוב אולי לרוק את העול במילים למישהו? לדבר על הכל? לראות מה עוזר מה לא?

שואל השאלה:
אין לי עם מי באמת לדבר
הם אומרים שהם פה בשבילי אבל זה לא מרגיש ככה בכלל
הם צוחקים על איך שהבית ספר והמורים מתנהגים כלפיי עכשיו וזה גם ככה שמתנהגים אליי ככה אני שונאת את זה
הם כל הזמן פוגעים בי עם מה שהם אומרים ואיך שהם מתנהגים ואז אני אומרת להם משהו ורק אז הם מבקשים סליחה אבל זה כל פעם ככה
זה סתם סליחה לא באמת
כי הם חושבים שהם צוחקים איתי על זה בזמן שזה באמת צוחק עליי ופוגע בי ולא משנה מה אני אגיד וכמה הם יגידו שזה לא באמת ואין לי כלום אין לי שום דרך להוכיח ולהראות להם שאני לא בסדר ואני גם לא מסוגלת
אין לי איך לפרוק לאחרים אני לא מסוגלת לזה פשוט
ואני לא בטוחה שהם יקבעו לי באמת פסיכולוגית

בגלל זה אולי כדאי לדבר עם פסיכולוג...אולי הוא יעזור לך לשנות גישה(?) אולי משהו. אחר
אני לא יודע
גם אם לא פסיכולוג תדעי שגם פה באתר יש המון מדהימים ואת יכולה לפרוק לכל אחד שגם אם הוא לא מכיר אותך זה עדיין משחרר

אז את צריכה להיות קצת עקשנית ולשכנע אותם, אולי פסיכולוג יכול לעזור, גם אולי מחקרים או להראות להם מקרים מאנשים שעברו את זה, אפשר גם לדבר אתם דרך כתיבה או משהו כזה, את כן מסוגלת, שמעי יש מלא מחקרים וגם מאמרים על דיכאון קליני וזה מפסיכולוגים ופסיכיאטרים באינטרנט, גם יש ספרים והרצאות על זה. את חייבת להתעקש להוכיח את זה להם, אל תוותרי, תקשיבי כבר שאלת את זה וענו לך בשאלה הקודמת, שום דבר לא יזוז אם לא תעזרי לעצמך, את חייבת להתחיל לעזור לעצמך בזה שהם יבינו אותך באמת. אם את לא תמשיכי לנסות, הם בחיים לא יבינו אותך באמת. אבל תחליטי את, אני לא אשפוט אותך וגם לא אחרים.אני יודעת שקשה לך וזה אבל אנו לא יכולים לעשות שום דבר אם את לא רוצה או מנסה ואנו פה רק בשביל לייעץ לך ולהקשיב, יותר מזה אי אפשר, זה לא התפקיד שלנו , אלא של פסיכולוג שלך וזה לעזור לך בנושא הזה עם ההורים. מה שאנו נוכל לעשות זה לייעץ לך ולתת לך עצות, את זו שצריכה לבחור אם את רוצה להקשיב לעצות ולנסות את זה שוב או שלא, אבל שתדעי שיש לזה תוצאות טובות או לא, אלה החיים שלך ובחירה שלך. אני בטוחה שתקבלי את ההחלטה הנכונה ותעשי את זה .

היי אנונימית, קראתי את הפוסט שכתבת וגם את הדברים שהוספת בתגובות. נשמע שאת מתמודדת כבר המון זמן לבדך עם תחושות לא קלות. בטח לא פשוט להיות במצב כזה- שמבחינת כולם הכל בסדר אצלך ואת מרגישה שאף אחד לא רואה ומודע לכך שזה ממש לא נכון. אני מתארת לעצמי עד כמה זה יכול להית פוגע ומכאיב שהאנשים שקרובים אלייך צוחקים עלייך ועל המצב שאתו את מתמודדת, ובטוחים שאת סתם עושה את עצמך עד כדי כך שאת מרגישה צורך להוכיח להם שזה לא נכון.
התייחסת בדברים שלך גם לכך שאת מרגישה קושי לפרוק ולשתף אחרים, לצד התחושה שאין לך באמת עם מי לדבר והחשש שההורים אולי לא באמת יקבעו לך פסיכולוגית. קוראים לי נופר, אני מתנדבת בעמותת עלם ואני מזמינה אותך לכתוב לי ולפרוק את התחושות שלך (אפשר גם באנונימית). נוכל גם לנסות לחשוב יחד איזה עוד דברים יוכלו לסייע לך להתמודד עם המצב בינתיים.
אפשר לכתוב לי פה בהודעות אישיות, במייל שלנו [email protected], באינסטגרם nayedet.digital, או בטיק טוק בפרופיל שלנו nayedet.digital.
מחכה לך,
נופר מעלם דיגיטל

אנונימית יקרה,
קראתי כמה שאת מרגישה פגועה ומאוכזבת מהיחס של ההורים שלך לגבי העצב שלך, אולי אפילו מרגישה שקופה בעיניהם, נשמע כמה שבסך הכל רצית שיבינו אותך ויקשיבו לך, אולי שתקבלי מהם את העזרה שאת צריכה.. או שבסך הכל ייקחו יותר ברצינות את הכאב שלך.. מבין שזה יכול להיות מכביד בשבילך, כמו ערימת משקולות על הלב שלך..

גם ראיתי שאולי את חוששת מדיווח על ההודעה שכתבת, ושבסך הכל חשוב לך לפרוק באווירה מקבלת, לחלוק את המחשבות שלך ולקבל כתף של תמיכה.. גם אני חושב שאת לא צריכה לעבור את כל זה לבד.. ואולי אם תוכלי לדבר שוב עם ההורים שלך, להדגיש להם כמה שאת רצינית ורוצה לקבל עזרה מאיש מקצוע, זה יכול לעזור לכם למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורך.. לפעמים כשמשתפים במחשבות, אולי זה יכול לעזור לך לקחת את הצעד הראשון בדרך הארוכה שלך..

אם תרצי להמשיך ולפרוק את שעל ליבך, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) וחשבתי להזמין אותך אלינו לצ'אט אנונימי ופרטי, במרחב בטוח וללא שיפוטיות, אנחנו נהיה שם כדי להיות לך לאוזן קשבת ולנסות לעזור בכל דרך שנוכל..
נחכה לך,
מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
אני מפחדת שידווחו כי דיווחו לי כבר פעם אחת והגיעו לי שוטרים הביתה
עירבו בגלל זה את הבית ספר שלי וההורים שלי ובגלל זה אני מעוצבנת
דיברתי עם פסיכולוג שנשלחתי אליו מהבית ספר שלי והוא הגיע למסקנה שאני בדיכאון לאחר שיחה ומבחן שעשה לי
וההורים שלי לא מאמינים הם חושבים שהם מכירים אותי הכי טוב ושהוא פשוט טועה

אז תוכיחי לה שאת בדיכאון. את חייבת לעזור לעצמך יקרה, תראי להם מאמרים, סרטונים, פוסטים, תביאי את הפסיכולוג לבית שלך או שתגידי להם שהוא איש מקצוע שהוא בעצמו מבין בזה יותר מהם והוא יודע שזה נכון. את חייבת להמשיך לנסות