למה אנשים נכנסים לדיכאון? זאת נשמעת שאלה מטומטמת אבל באמת, אני לפעמים מאוד עצובה אבל אז אני נזכרת בחברים ובמשפחה שלי ומרגישה אשמה.

בגלל משהו רע שקרה להם בחיים...

איבדו סתם נגיד את הפלאפון, או בזבזו המון כסף, איבדו מישהו מהמשפחה, נפרדו מחבר או חברה
נכנסו נגיד אצלי למקום שהם לא רוצים להיות בו (צבא)

... כל מיני דברים שמכניסים אנשים לדאון ודיכאון שהם לא יודעים לצאת מהמצב הקיים

כי קשה להם בחיים או שהם נאנסו ההורים שלהם מתעללים בהם ההורים שתויים תלוי איזה סוג דיכאון

לכל אדם חש סף רגישות אחר... לכל אדם גם דרך התמודדות שונה עם דברים.. לפעמים זה קורה מדברים שלכאורה נראים שטותיים ולא ממש מהותיים אבל כל אדם וסף הרגישות שלו. זה ממש בסדר להקשיב לתחושות שלנו

שואל השאלה:
^^ אבל השאלה זה האם אתה מפרש את זה כדיכאון או כעצבות? האם כשתעבור התקופה הקשה לדעתך תחזור להיות כמו שהיית?

אנשים נכנסים לדיכאון מהרבה סיבות
אפשר מעצב ומכעס ולפעמיים גם ממקרים שפגעו בך
אל תרגישי אשמה תחשבי אם זה קשור אלייך לפעמיים זה רק הרגשה כזאת אהל בעצם את לא עשית כלום
תשתדלי לא להתרחק מהרגשות שלך ותפני למישהו קרוב כשאת מרגישה רע
מקווה שעזרתי (:

את לא יוכולה להגיד שיש לך דיכאון את צריכה להיות מאובחנת כדיכאון זה מחלה לא משחק

שואל השאלה:
^ אין לי דיכאון התכוונתי בשאלה למה אנשים נכנסים לדיכאון ומה ההבדל בין דיכאון לעצבות

מהי עצבות בריאה ומהו דיכאון?
ההבדל ביניהם ברור. עצבות היא רגש תגובה טבעי במצב של צער ואכזבה. היא נובעת מהכרה מציאותית במה שאירע ואנו זקוקים לה כחלק מתהליך התמודדות עם הכאב.

הדיכאון והיגון, לעומת זאת הם הפרעות רגשיות שנובעות תמיד ממחשבות מעוותות תלושות מהמציאות.

אדם אהוב נפטר ואתה חושב מרגיש: "איבדתי אותו", הכאב מר עמוק הוא כה חסר לי" רגשי עצב עדינים ומציאותיים שעולים בך, רצויים, הם משמרים ומחדדים את האנושיות שבך ומעניקים עומק למשמעות חייך. קשה לומר זאת, אך במידה מסוימת בתהליך התגובה לאובדן אתה לומד ומתפתח.

לעומת זאת ייתכן ותאמרי: "זה לא הוגן שזה קרה לי", כלום לא מעניין אותי יותר! לא אהיה כבר מאושרת לעולם".

מחשבות אלו שאינן מחשבות הכרת המציאות וקליטה אלא יצירות אישיות משלך, תעוררנה רגשי רחמים עצמיים וייאוש.

הן מבוססות על עיוותי חישבה והדבר היחיד שביכולתן לעשות לך הוא להזיק. גם דיכאון וגם עצב עשויים להופיע בעקבות אובדן מכאיב או כישלון צורם.

עם זאת, ניתן להבחין ביניהם: עצבות אינה תוצר של עיוותי חשיבה. היא זרם שוטף של רגשות, מוגבלת בזמן, והיא אינה גורמת לך לאבד את ערכך העצמי.

דיכאון לעומת זאת, הוא קר ומנוכר, מעין ביצה שאתה הולך ושוקע בה. הדיכאון נוטה להמשך תקופה ארוכה או להופיע שוב ושוב, הוא תמיד מעורב בירידת הערכה העצמית.

כשמופיע דיכאון בעקבות מצב מתח כמו מחלה, פטירת אהוב, בעיות בעסק וכו'. במצב זה היה נהוג להגדיר את הדיכאון, כדיכאון תגובתי.

פעמים אחרות קשה יותר לזהות את מצבי הלחץ שהתחילו את התהליך ונראה שהסימפטומים הופיעו משומקום. דיכאון מסוג זה הוגדר לרוב כדיכאון אנדוגני או ראשוני.

אולם בשני סוגי הדיכאון הגורם האמיתי הוא תמיד אחד בלבד מחשבות שליליות מעוותות.

הדיכאון, שלא כעצב, אינו ראוי למעמד של מצב רוח לגיטימי. הוא לא מעוגן במציאות, אין לו כל תפקיד חיובי, והוא אחת הצורות הגרועות ביותר של סבל אנושי.

מעלתו היחידה היא הצמיחה הנפשית הנוצרת כאשר לומדים להתנער ממנו.

המחשבות שעוברות בראשך והמשמעות שאתה מצמיד לאירוע, יוצרת את רגשותיך. גם כאשר מדובר בהתרחשות מציאותית שלילית, חלק ניכר מהסבל שלך נובע מעיוותי חשיבה.

כאשר תשתחרר מעיוותים אלו תגלה שההתמודדות עם הבעיה האמיתית נעשית באופן שונה וגם הכאב המורגש שונה לחלוטין.

שואל השאלה:
^ וואי תודה על התשובה! כתבת ממש יפה:)

בבקשה. האממ תודה