איך יש המון שמאמינים ביהדות אבל מסרבים להאמין בעל טבעי למרות שיש הוכחות מפורשות ביהדות לגבי בני ים, עוף החול, וכדומה

על פי מדרש בראשית רבה (פרשה יט, ה),
עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (פרק כ"ט, פסוק י"ח): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול - "עוף ושמו חול ולא נקנסה (=נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו". פירוש זה מקובל גם על מקצת חוקרי המקרא[דרוש מקור]. בפירושו לבבלי (סנהדרין דף ק"ח:) כותב רש"י ששמו של העוף "אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם".

המלבי"ם מציין את הופעת עוף החול בשירי עמים קדומים מלבד ביהדות: "שם עוף שאמרו חז"ל שחי לעולם, ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות. וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה" (מלבי"ם על איוב פרק כ"ט פסוק י"ח).

התלמוד הבבלי (סנהדרין דף ק"ח: ורש"י שם) מבאר שעוף החול זכה לחיי נצח על ידי ברכתו של נוח, כשכר על כך שלא ביקש מנוח מזון בתיבה משום שראה שהוא טרוד בהאכלת שאר החיות.

ביהדות ישנן אגדות המקבילות לאגדות הפניקס, המיוחסות לנשרים (הנשרפים בכל עשר שנים וצומחים מחדש במשך עשרה מחזורים עד שמתים בגיל מאה), ולציפור בשם "גרופית" (לה מיוחסות תכונות מחזוריות הקשורות לגלגולי חיים ומוות. "גרופית" מופיעה בסיפורו של ש"י עגנון, עידו ועינם).