אני חייבת לפרוק משהו. בבקשה בבקשה תקראו :[

אני מרגישה שהתקופה שלי עכשיו לפני הצבא הייתי התקופה הכי לא מועילה בחיים שלי. כמה שניסיתי להמנע מההרגשה הזאת, זה לא עבד.
הרגשתי שלא עשיתי שום דבר מועיל... לא התקדמתי בכלום. אני מתגייסת בקרוב אבל זה 6 חודשים (אשכרה חצי שנה) שאני לא יודעת איך עברה ככ מהר, אבל הכל פשוט התקדם מאוד מהר ואין לי מושג איך אני כבר מתגייסת. עם הרגשה נוראית שלא עשיתי כלום מועיל. אני תמיד מאוד ביקורתית כלפיי עצמי וחייבת להרגיש שאני עושה עם עצמי דברים, אחרת אני משתגעת.
נתחיל בזה שלא נהנתי ככ בתקופה הזאת... אין לי חברים ולא רק זה, גם בגלל הקורונה הכל סגור. מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע. אפילו הקניונים היו סגורים לתקופה ארוכה.
לא עבדתי כי חיפשתי ככ הרבה זמן עבודה עד שהעניין התחיל להיות מייאש. גם כשמצאתי זה היה רק במפעלים וזה היה פיזית מאוד קשה לעבוד שם. כרגע אני רק נותנת שיעורים פרטיים (בקושי) ומרוויחים בזה כלום כסף.
בנוסף רציתי ככ להכנס לכושר בתקופה הזאת. ידעתי שכשאסיים בית ספר ובגרויות סוף סוף יהיה לי את כל הזמן שבעולם ללכת לחדר כושר. אבל החדרי כושר סגורים כבר מאז ראש השנה. אז אני מתאמנת בבית אבל זה לא אותן דבר. לא אותה מוטיבציה. ואני גם מרגישה שזה לא אפקטיבי כמו בחדכ.
רציתי להוציא רשיון נהיגה ותכלס וויתרתי על זה כי ידעתי שאין לי ראש ללמוד לתאוריה או ללכת לשיעורי נהיגה. בדיעבד אני עכשיו מאוד מתחרטת כי זה כן היה יכול להעסיק אותי בתקופה המשעממת הזאת. לפחות הייתי מרגישה שכן יצא משהו מה6 חודשים האלו. עכשיו אני סתם מרגישה מלא רגשות אשמה. (המשך בתגובות)