אתם מכריחים את עצמכם ליצור או מחכים להשראה?

מחכה להשראה ככה זה יוצא לי יותר יפה כאילו כשאני עושה משהו מהכרח אני בקושי עושה טובה אז

יש פעמים שאני ממש רוצה לכתוב או לצייר, אבל פשוט אין לי כוח. במקרים כאלה אני מכריחה את עצמי לקום, ולהתחיל לחשוב.
אני לרוב לא מחפשת השראה, אני יותר אוהבת פשוט ליצור דברים, מה שיצא יצא. פחות תכנון מראש.
לפחות בסיפורים אני פחות מתכננת, אבל בציור דווקא כן.
בכל מקרה, אני לא מחכה להשראה. יותר בכיוון של מכריחה את עצמי

שואל השאלה:
איך את מצליחה להכריח את עצמך?

כשאני לא רוצה ליצור דברים, אני פשוט לא, ואני גם לא מנסה להכריח את עצמי.
אבל אם אני רוצה, אני יושבת וחושבת.

בציור - אני מחפשת תמונות לצייר, לרוב אלה אנשים שאני מציירת אותם. פחות מהראש. אז אני לא ממש צריכה השראה בשביל לצייר דברים לא מהראש.
בכתיבה - אם אני רוצה לכתוב עוד פרק לאיזה סיפור, אני סתם לוקחת קצת זמן של שקט. בין אם זה במקלחת, או במרפסת עם אוזניות.
ואז אני חושבת לעצמי איך הסיפור יכול להמשיך, מה יכול לקרות, וכו'. ברגע שיש לי מספיק המשך אני כבר ממש רוצה לכתוב, אז אני גם כותבת.
רוב הזמן אני פשוט מתחילה לכתוב, וברגע שאני מתחילה קשה לי להפסיק. לא משהו בנוי מראש.

שואל השאלה:
את כותבת גם שירים וקטעים נפרדים?

יש לי האמת כמה סיפורים במצב המתנה
אבל אני כל כך מפחדת להתחיל אותם

שירים פחות... האמת ששירים זה סתם כשמשעמם לי במסעדה וכולם גמרו את האוכל, אני תמיד מביאה מחברת למקרה שאני ארצה לכתוב משהו. אבל ממש לא רציני.

יש גם קטעים, כמו סיפורים קצרים. שכחתי לפרט עליהם :/
הם יותר על סתם דברים אקראיים שעולים לי לראש, ואני הופכת אותם לסיפור, או כל מיני דברים שקורים לי.
נגיד רעש מטריד בלילה, חתול חמוד ברחוב, סתם תמונה שאני רואה.
אלה לא סיפורים ארוכים בכלל, ויותר נחמד לכתוב אותם.

ממה יש לך לפחד בכתיבה? אין לך שום דבר להפסיד, מקסימום לא יצא משהו משהו

שואל השאלה:
ואז אני צריכה לערוך אלף פעמים

האמת שבהתחלה אני כותבת במחברת הטיוטה יוצאת גרועה, אני פוחדת להתחיל לכתוב מהקטע לערוך אבל מכריחה את עצמי ושומעת מוזיקה אולי ההשראה תיפול עלי