דימוי גוף ודימוי עצמי כנסו

כי כל הסביבה שלי הורידה ממני במשך שנים ועד שהבנתי שהם טוקסיק והתרחקתי הם עדיין השפיעו עליי עד שגם אני התחלתי לחשוב ככה

שואל השאלה:
^^ מה הבעיה בשונה ומיוחד??
כל הפרצוף שלי חצ'קונים
ומה רע בזה??

האמת שבתקופה שזה היה לי זה פשוט כי יש לי תפיסת עולם מאוד מוזרה,
אני רואה את כולם באותה רמת יופי ככה שאף אחד לא הורס ואף אחד לא מכוער וככה גם ראיתי את עצמי, אז לא חשבתי שאני מכוערת אבל חשבתי שאני כמו כולם.
היום זה השתנה ואני מתה על עצמי

אני חושבת שהאמת זה בגלל שכחברה אנחנו כאלה ,כל הזמן רוצות להיות הכי יפות הכי רזות .. למרות שבזמן האחרון מקבלים יותר סוגי גוף משהו שבעיניי ממש מדהים .
אצלי אישית זה גם בגלל הערות כאלה של "וואי השמנת" (בצחוק כמובן) , אבל עדיין פוגע..
אני ממש מעריכה את עצמי וזה לא שאני לא אוהבת את עצמי בקטע של לא להסתכל על עצמי במראה .. פשוט אני לא אוהבת דברים מסוימים בגוף שלי וזה בסדר :) אני משתדלת לעבוד על עצמי ולעשות ספורט בשביל לשנות את זה .

"אני לא נראית דוגמנית בכלל"
ממש הרגע השוות בין עצמך ולבין דוגמניות
כולנו משווים בין עצמנו לאחרים פשוט על חלקינו זה משפיע ועל חלקינו זה לא
זה בסדר להשוות את עצמך כל עוד את אוהבת את עצמך ולא שואפת להראות כמו מישהו אחר

שואל השאלה:
^ זה לא בא מהרצון להשוות... זה בא להגיד שאני לא כותבת את זה ושכיאלו ברור למה אני אוהבת את עצמי כי אני הריי מהממת ברמה בינלאומית אז לא... אני לא ככה..

ברגע שאת אומרת אני לא נראית כמוהה את השוות בין המראה שלך למראה שלה
וזה בסדר כל עוד את אוהבצ את עצמך

שואל השאלה:
אז לא רגע אני רוצה להסביר ולתקן את עצמי את עצמי כי כל אחד יכול להיות דוגמן, אבל בואו נודה רגע שיש מודל יופי כלשהו כי לא כל אחד לא יכול להתקבל לויקטוריה סיקרט נגיד
אז אמרתי שאני לא נחשבת מודל יופי

אני לא ממש משווה את עצמי לאחרים אני פשוט בשיא התמימות לא אוהב את איך שאני נראה

עריכה: אני לפעמים כן חושב שאני נראה טוב אבל משום מה זה קורה רק באמצע הלילה כשאני עם שקיות בעיניים ואני מת לישון

לא הסתדרתי בחברה, אנשים לא קיבלו אותי ורובם דחו אותי/לא התייחסו אליי.
זה מה שגרם לי להבין שאני לא מספיק טובה בשבילם, ומשם גם התחיל העניין של הדימוי העצמי הנמוך.
ובכללי זה גם מה שגרם לי להשוות את עצמי לאחרים כי אני יודעת שאני לא טובה, ושהם יותר טובים ממני ובגלל זה אני משווה את עצמי אליהם.

ההורים שלי כל הילדות שלי העלו דברים במראה שלי שהפריע להם ותמיד השוו אותי לחברות שלי ועם הזמן הקשבתי והתחלתי להיות יותר חסרת ביטחון

וגם בקטע של הרזון.
זה בכלל לא משנה לי שאומרים לי: את רזה.
מה שאני רואה במראה הוא אחר, אני לא רזה.
ואני לא יפה בעיני.
אבל הכל מגיע מהעניין החברתי ומהעניין הזה שאני לא מעריכה את עצמי ואוהבת את עצמי.
אם הייתי אוהבת את עצמי כנראה שהייתי אוהבת את מה שיש מולי במראה.

ההורים שלי היו ציידי נאצים,ולא היה לנו הרבה כסף ואני ואחותי רצינו לעשות כיף. אז ניסינו לחמצן,ועד היום השיער שלי לא חזר לכמו שהיה...
ויש לי מישהו בעבודה שיש לו שיער מושלם וסנטר תחת ואני נורא מקנא...

זה די פשוט לא כולם מצליחים לחשוב כמוך ויש להם ספקות לדץגהץבי המראה שלהם וכן מפריע מה אנשים חושבים עליהם(:

לגבי* המקלדת שלי ממש גרועה

שמעי שאני מתה על המראה שלי ואני אוהבת אותוו ואני חושבת שהוא הכי מושלם בעולם כאילו ברצינות נרקיסיזם נוטף

תראי היום החברה כולה עוסקת בראש ובראשונה במראה חיצוני וברושם ראשוני אז כשאנשים חושבים שהם לא נראים טוב ביחס לשאר או דמות להערצה שיותר "יפה" זה הבעיה

אני גם הרגשתי ככה פעם ואז חזרתי בתשובה והבנתי מה המשמעות של הגוף שלי וכשהבנתי את זה לא מעניין אותי להיות הכי חתיך בשכבה או במסיבה לא מעניין אותי לבלוט בכל מצב אז כן..

תמיד הייתי הכי הכי גבוהה, הכי בולטת, וזה גרם לי להרגיש תמיד חסרת ביטחון לגבי זה, כולם הסתכלו עלי תמיד והייתי מרגישה במרכז אבל לא בקטע טוב, זה התחיל להדרדר ממש משנה שעברה, כי החברה תמיד העבירה לי שלהיות ככה זה לא בסדר.
כמו שאמרתי זה התחיל להדרדר לבעיות של אכילה, תקופות של דיכאון.
כרגע אני די משקמת את עצמי עם פסיכולוגית שממש ממש עוזרת לי. לאט לאט ארגיש יותר בנוח להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה

החברה קבעה את מודל היופי, אני לגמרי לא מסכימה עם זה וזה עצוב שעדיין חושבים שיש דבר כזה.
אני מתעלמת מ"מודל היופי" כשמדובר באחרים, מבחינתי כולם יפים. אבל יש לי ביטחון עצמי נמוך ואני לא אוהבת את המראה שלי אז אני מפחדת שישפטו אותי וזה מה שגורם לי לחשוב שאני היחידה שמכוערת וכולם יפים, זה נשמע קצת מוזר..
גם אני לא ממש מבינה את עצמי.

אני שונאת להסתכל על עצמי במראה, לא אוהבת את זה ולא שלמה עם המראה שלי. כנראה כי הוא די "מושך תשומת לב" - גבוהה ממש ומתולתלת אז זה גורם לי להרגיש לא בנוח עם עצמי

אני פשוט לא יפה
אבל אני לא מורידה מעצמי

מסכימה איתך.

אני די בטוח שאני נראה ממוצע לגמרי אם לא יותר, אבל בלי קשר לאנשים אחרים אני לא אוהב להסתכל על עצמי.
בכללי זה מרגיש מוזר, עם אני מסתכל על עצמי מספיק זמן אז זה מרגיש כאילו זה לא אני ויש מישהו שמסתתר רואה דרך העיניים שלי אבל שזה תכלס לא הגוף שלי.
גם אני מנסה לחייך(חיוך אמיתי עם שיניים, לא קצת להרים את הצד של השפה) וזה נראה כל-כך לא טבעי, מפחיד אפילו.
זה הכל בראש שלי בסופו של דבר.
אבל כן גם כשאתה רואה אנשים אחרים שלדעתך יפים יותר זה קצת משפיע.

לי אין כלכך בטחון מול אנשים כי כל הבנות בכיתה שלי נראות ממש מהמם והכל ודווקא לא ממפורסמים יורד לי הבטחון כי אני לא מקשרת אותם לאנשים אמתיים. אבל נגיד יש איזה ילדה שהייתה איתי ביסודי שכל הזמן כלכך קינאתי בה כי היא הייתה נראית לי מושלמת והיא הייתה בן אדם אמתי, בלי איפור וכלום פשוט הייתה טבעית ומושלמת.

אבל********
אני עדיין אוהבת את עצמי.
אני מסתכלת במראה, ורוב הפעמים אני מחייכת, יש גם ימים רעים טבל אני שמחה להיות אני אבל תביני שלהשוות את עצמך לאניזה דבר טבעי, וממש כיף לך שאת לא עושה את זה וכל הכבוד שאת מעריכה את עצמך. לאנשים אחרים זה לא כזה פשוט

אני רזה ברמה מחרידה

שטוחה ואני שלמה עם עצמי אבל מורידים אותי ובאיזשהו שלב זה נכנס למוח כבר

אני פשוט שונאת את איך שאני נראית וגם היו צוחקים עליי ביסודי...

בגלל "מודל היופי" המזעזע שיש לנו היום
בנות רזות רזות שרואים להן את העצמות..
מחשיבים את הדוגמניות כיפות ושהגוף שלהן מושלם ולמי שאין גוף כזה אז הוא מכוער...
ובנות רואות את זה,ויורד להן הדימוי העצמי....
הייתה לי תקופה כזאת אבל למדתי לאהוב את עצמי.

אני פשוט שונאת את המראה שלי ואני גם לא חושבת שמישהו חושב אחרת
למרות אף אחד לא אמר משהו רע על המראה שלי, זה לא החברה זה פשוט אני

פשוט מסתכלת במראה ורוצה לבכות אני לא באמת יכולה להסביר

שואל השאלה:
אני בטוחה שכולכם יפים❤

כי לכל אחד יש כמות ביטחון עצמי שונה אז כל אחד חושב על עצמו שהוא נראה טוב/לא טוב לפי כמות הביטחון העצמי שלו...

ככה לפחות אני חושבת וככה אני רואה את זה...

אני שמנה ממש ובמשך כל השנים ביסודי ובחטיבה היו צוחקים על איך שאני נראת והביטחון שלי על הרצפה ..
מאז אני לובשת רק שחור ובגדים גדולים ממש.

כי יש לי מאפיינים 'מוזרים' ולא מאפיינים שמוגדרים בהכרח כ'יופי'
יש לי אף סולד, אני לא אוהבת להוריד שיער גוף, שיער מקורזל, משקפיים, פנים יותר עם מאפיינים יותר גבריים, יש לי גם בעיות הזעה וזה גורם לי להרגיש שכל שנייה נתונה אנשים מריחים והם חושבים עליי דברים אפילו אם אני לא מזיעה באותו הרגע
כאילו בקיץ אני לא יוצאת מהבית בכלל
יש לי חצ'קונים, ויש לי הרבה מאפיינים מאוד מוגדרים ואני לא הכי אוהבת את זה..
יש הרבה דברים שגורמים לי להוריד מעצמי אבל בסוף היום אני אוהבת את עצמי, למרות שלפעמים יש לי רגעים כאלה שאני לא בטוחה בעצמי אני יודעת שאני יפה ושהבת אדם הנכונה תרצה אותי עם כל החסרונות וכל היתרונות שלי כי היא תאהב אותי כמו שאני(:

בודדים האנשים שאם הם יתאימנו ויתלבשו עדיין ייראו רע
חצ'קונים עוברים

כרגע אני מאוד אוהבת את המראה שלי ומבינה שככה אני וככה זה טוב אבל לפני כשנה הייתה לי תקופה ממש קשה של שנאה עצמית.. פשוט לא היו לי הרבה חברות וכשאין חברות אני מרגישה לבד וההרגשה הזאת כואבת וזה הוריד לי את הבטחון..

לצערי היום יש מודל יופי שהחברה מצפה מאיתנו להיות ונותנים לנו (לי) תחושה שאם אני לא עומדת במודל יופי המקובל, אני לא יפה.
זה עובדה בשטח ואין מה להתווכח עם זה,
אם זה לא היה נכון, אז היה קל למצוא בחורות מלאות או כל דבר שכביכול נוגד את מה שמצפים מאיתנו להיות או מה שמאפיין יופי מבחינת החברה בפורסומות ותצוגות אופנה. (מדברת בלשון נקבה אבל מופנה לכל המינים)

בקיצור, היום לאנשים קשה להבין שיופי הוא בעייני המתבונן ויש לו אינספור מאפיינים, אנשים מתקשים לקבל את העובדה שגם בחורה מעל 70 קילו יכולה להיות יפה, וחבל.

כי הגוף שלי לא מסתדר טוב לי בעין
אני נמוכה ויש לי בטן ארוכה יותר מדי
וזה פשוט לא מסתדר בעין

מסכים עם כל מילה שלך

שואלת השאלה אני מבין שזה נראה לך מוזר שיש אנשים שיורד להם הדימוי העצמי מהמראות של אחרים, ובגלל זה פתחת שאלה על זה. אבל אני מבקש, תכבדי גם את התשובות של אחרים.
כי בעיני מישהו אחר, התוכן בשאלה יכול להתפרש אצלו כמשהו טיפשי.

לפני שאת מנסה לפרש ולפתור פה משהו, תכבדי אותם.

יש כאלה שהמראה שלהם חריג יותר משל אחרים יש כאלה עם משקל עודף או כאלה ממש שחיפים... לא חסר סיבות להוריד את הדימוי העצמי. אבל בדרך כלל זה לא מפריע עד שיש אנשים שמעירים לך או במקרה הגרוע יותר צוחקים ויורדים עלייך. ואז זה באמת משפיע.

הרבה דברים כל שנה משהו שונה . מגיל קטן השוואתי את עצמי לכל בת רזה שראיתי בשדה ראייה וזה עיוות לי את איך שאני רואה את עצמי.
יש לי צלקות אקנה ואני מגלחת כל יום כי אני פשוט נגעלת מהגוף שלי. יש לי פנים מאוד ילדותיות וחזה ענק ככה שאני נראת מאוד מוזר.

מסכימה ומחזקת.