עדיין עד עכשיו לא הבנתי איך שום דבר לא פוגע בי כאילו כלום אבל כלום

קוראים לזה אדיש אבל את אדישה מידיי וזה לא בריא להיות אדיש מידי

את ממש אדישה..

אני לא הרבה באנונימי, אבל זה עכשיו מקרה מיוחד,
אני אישית לא מסכים עם התגובות שמעלי ואני לא חושב שחוסר בכי זה אדישות.

אני אדם שבכה בילדותו המון המון, המון המון פעמים, לפחות 3 4 פעמים בשבוע... (היה לי מאוד קשה נפשית המון זמן אבל השתפרתי לחלוטין בגיל 13)
כשסבתא שלי מתה היה לי מאוד מאוד קשה עם זה, אבל משום מה שמתי לב שלא בכיתי, לא משנה מה אני פשוט לא בכיתי, אבל זה אומר שאני לא הייתי עצוב? זה אומר שלא היה לי איתה קשר? בכלל לא, אבל מה שכן זה שדרכים להוציא רגש הם לא תמיד בבכי, ולפעמים הרגשות של האנשים שאנחנו מדברים איתם ביום יום בכלל לא יוצאים...
לדעתי מה שקורה לך מאוד מאוד נורמאלי, יכול להיות שכדאי לך פסיכולוג או אדם שיעזור לך וייתן לך את הבמה לפרוק ולדבר על התחושות שלך בפתיחות מלאה.