הסדר יום שלי זה פשוט בית ספר,טלפון,להתקלח,ולישון..אני לא יוצאת מהבית כי אין לי לאן,אין לי חברים,אני כמעט שלוש שנים ככה

מזדהה

וואו חשבתי לשנייה שאני רשמתי את השאלה הזו.כי זו בול אני. מצטרפת לשאלה~~

אני גם ככה רק יותר משלוש שנים :/

לול כנל
ואם את מחפשת חברה אני פה חיח

אפשר לנסות לצאת קצת החוצה , אני גם קצת סובלת מחרדה אבל אני עושה קצת דברים שיעזרו לי, יוצאת החוצה ומטיילת, שבוע שעבר היה שבוע מעייף כי התחלתי לדבר עם עובדת סוצילאית לגבי מפגשים עם אנשים כמוני

היי קראתי את הפוסט שלך ונשמע שאתה בתקופה לא פשוטה שמרגישה מחזורית למדי, את מרגישה שאין לך חבר לפנות אליו ושזה כבר המון זמן ככה. רציתי לשאול אם יצא לך לספר על איך שאת מרגישה למישהו? אולי אחד ההורים?
קוראים לי עדי אני חלק מתוכנית של עמותת עלם שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות, במידה ותרצה לשתף אותי נוכל לחשוב ביחד איך להתמודד עם מה שאת מרגישה ואפילו עם מי להתייעץ במידה וצריך.
את יכולה לפנות אלי פה בהודעות פרטיות, באינסטגרם טיק טוק שלנו nayedet.digital או במייל שלנו [email protected]
עדי מעלם דיגיטל