יצאתי חיובית לקורונה.

אני אובדת עצות ואני כ"כ שונאת את עצמי על זה, למה דווקא אני?
דווקא אני ש95% מהזמן לא יצאה מהבית, תמיד שמה מסכה ודאגה לשמור על ההנחיות.
סבתא שלי חולת סרטן מיאלומה - זה סרטן מח העצם, סרטן סופני חשוך מרפא.
היא עברה ניתוח לא מזמן, הניתוח הזה קנה לה כמה שנים בחיים אבל המערכת החיסונית שלה ברצפה - אם היא נדבקה ממני זה הסוף שלה, נטו הסוף שלה.

אני אף פעם לא אסלח לעצמי אם היא תמות בגללי, אני מפחדת עליה יותר מעל עצמי.
אני שמרתי על ההנחיות כל הזמן, נדבקתי בגלל הבייביסיטרית של אח שלי שהייתה בבית יחד איתי.
גם הכיתה שלי נכנסת לבידוד, אבל מזה אני פחות דואגת כי שמרתי על כל ההנחיות 24/7, מאמינה ומקווה שאצלם הכל בסדר.

הכנסתי את המשפחה שלי למצב נורא מורכב, אני הכנסתי!!
איך זה נפל עליי??? איך?
אני לא יודעת איך זה הולך לעבוד עכשיו, איך אני אגור באותו בית עם אמא ואח שלי הקטן?
איך אני אוכל להתרכז בלימודים?
כולם ישנאו אותי על זה שהכנסתי אותם לבידוד, כולם ישנאו אותי כי הכנסתי גם אותם למצב מורכב.
כולם ישנאו אותי כי גם להם יש קרובים שבסיכון ועכשיו בגללי הם צריכים לפחד.
אני מרגישה כמו נטל, כמו משהו שכולם צריכים לפחד ולהתרחק ממנו. וזה לא כיף לי, בכלל.
האמנם החיידק רדום, לא היו לי תסמינים בכלל.
אפילו המורה שלי אמרה לי שעשיתי לה את החיים קשים עכשיו כי הכנסתי אותה לבידוד, היא רק עשתה לי יותר מצפון ורגשות אשם.

זה לא פייר, אני כ"כ מפחדת על המשפחה ובעיקר על סבתא שלי.
אם אני אאבד אותה אני אאבד את עצמי.

איך אני אעבור את זה? איך אני אוכל להסתכל על עצמי אם היא תמות בגללי? אני שונאת את עצמי.