כתבתי קטע פריקה, אפשר דעה וטיפים לכתיבה?(:

אף פעם.. אתה יודע?

אף פעם לא הייתי בצד הזה, שמשתוקק לקבל אהבה בחזרה .
חוויתי כאב, זה נכון.. אבל תמיד סחפו אותי אל הכאב הזה.
זה תמיד היה מתחיל בכך שאיזה אפס אחד מעמיד פני מאוהב, וסוחף אותי לתוכו, בזמן שהוא בסערה משלו.
לבסוף תמיד זרקו אותי החוצה מהלב, נשארתי לבד.
לא היה לי לאן ללכת, אבל היה לי את מי להאשים. היה מישהו שגרם לכאב.
בכנות.. הלוואי שעכשיו זה היה ככה.
כי הפעם? אני התאהבתי בך..
אני זאת שרוצה לסחוף אותך. אבל לא כמו שאר המסיכות עם רגליים. הייתי רוצה לסחוף אותך למקום מלא אהבה. מקום שבו החיוך ישתקף בעיינים ובכולך. הלוואי והייתה לי היכולת להיות אחראית לכל צחוק וחיוך שלך, לכל פעימה מיותרת בליבך. פאק. הלוואי שיכלתי לקחת אותך למקום הזה. מקום שהכלבות האחרות לא לקחו אותך, הם לקחו אותך למקום שלקחו אותי. .
הפעם נפלתי. הפעם הלב שלי אשם.
אנחנו סך הכל ידידים.. פרינדזון ארור.
הלב שלי פועם בשבילך כל יום.. כל חיוך שלך.. פאק. הוא משתגע.
האהבה שלי אליך ענקית אתה יודע? הפכתי לקיטשית, כמו בסרטים.
לעומת זאת אני סתם דמות משנית בחייך, הידידה, האחות.
אתה יודע.. הקודמים לקחו אותי למקום מסוים, השאירו אותי שם בלי אפשרות ללכת.
אבל האהבה שלי אליך, משאירה אותי בלא נודע, לאן אלך? מי אשם?מי ירפא?
הפעם.. הלב שלי הוא האשם היחיד.
העיינים שלי כבר בתקופת יובש, הלב שלי הוא זה שבוכה כרגע.
אתה האור שמש בבקרים שלי, אבל כמו כן החושך.
העיינים שלי זורחות בזכותך, אבל כמו כן ליבי עובר סערה.
הטוב לב שלך מאיר את עולמי, בנוסף הוא מכבה את האור בלב שלי.
אז בצער רב אני מודה,
הלוואי שלא פגשתי אותך.


אף פעם..