13 תשובות
נוראי, פשוט נוראי
אני מעדיף לשבור את האצבע פעם בחודש ולהיות מאושר
מאשר לסבול מהמחלה הזאת, בכנות
אני מעדיף לשבור את האצבע פעם בחודש ולהיות מאושר
מאשר לסבול מהמחלה הזאת, בכנות
זה.. מדכא.
כאילו איך אפשר לתאר מה חוסר רגשות מרגיש כמו?
כאילו איך אפשר לתאר מה חוסר רגשות מרגיש כמו?
אני לא יודעת איך מתארים את זה
עם החרדה זה שילוב מקסים
עם החרדה זה שילוב מקסים
אנונימית
לא הייתי אבל המון חברות שלי היו ואגיד מהנקודת מבט שלי שזה נראה לי מקום ככ עצוב העולם פשוט נראה שחור אתה חושב שאין משמעות לכלום (אני אומרת מילים שהן אמרו לי) ממש עצוב לי היה לראות אותן במצב הזה
מגעיל כאילו באלך לבכות לפעמים להיות עצוב משום דבר לא לעשות כלום מין חולשה כזאת שהדבר היחיד שבא לך זה לשכב במיטה ולהיות בודד או להתכתב אם בן אדם אחד שמרים אותך (פרח אם אפשר אשמח מאוד)
אני מרגישה שכבר חוויתי כל כך הרבה התמוטטויות שרוב הזמן אני כבר לא מרגישה אני פשוט numb (לא יודעת את המילה בעברית) לכמעט כל דבר. אני כן יכולה לשמוח ולצחוק מדברים, אבל ברגע שהשיא הזה עובר אז עוד פעם התחושה הזאת של חוסר תחושה או שזה מדרדר לתחושה שאין לי שום משמעות
אנונימית
לא יודע אם בוודאות היה לי את זה, אבל הרגשתי את זה בואי נגיד..
לא כיף, הרגשה שבאלך פשוט למות, בלי חברים, כל היום מול המחשב במצב רוח חרא שלא הולך לך כלום, שאתה בוכה יום כן יום לא.. לא כיף קיצר... מצב רוח לא משהו.. תאבון בריצפה.. ;/ תקופה.. אולי זה הגיל גם.. אין לדעת
אבל דבר אחד, בסוף הכל עובר, בהבטחה! אם מחזיקים חזק מתגברים על הכל בסוף <3
לא כיף, הרגשה שבאלך פשוט למות, בלי חברים, כל היום מול המחשב במצב רוח חרא שלא הולך לך כלום, שאתה בוכה יום כן יום לא.. לא כיף קיצר... מצב רוח לא משהו.. תאבון בריצפה.. ;/ תקופה.. אולי זה הגיל גם.. אין לדעת
אבל דבר אחד, בסוף הכל עובר, בהבטחה! אם מחזיקים חזק מתגברים על הכל בסוף <3
חוסר מצב רוח
ריקנות ( חוסר רגש )
חוסר חשק לעשות דברים ומאמץ רב כשעושים דברים שנחשבים פשוטים ( לקום, להתקלח, לאכול וכו )
חוסר ריכוז
מרגיש כאילו את לבד, הכל סוגר עלייך ואת לא רוצה לצאת מהמקום הבטוח שלך, לא ממש מרגישים האמת
קשה להרגיש
זה לפחות מה שקורה אצלי, בערך
קצת קשה להסביר.
ריקנות ( חוסר רגש )
חוסר חשק לעשות דברים ומאמץ רב כשעושים דברים שנחשבים פשוטים ( לקום, להתקלח, לאכול וכו )
חוסר ריכוז
מרגיש כאילו את לבד, הכל סוגר עלייך ואת לא רוצה לצאת מהמקום הבטוח שלך, לא ממש מרגישים האמת
קשה להרגיש
זה לפחות מה שקורה אצלי, בערך
קצת קשה להסביר.
שואל השאלה:
אין לי אבל שאלתי כי בחודשיים האחרונים אני התנתקתי מכולם בחיים שלי (לא מרצון, פשוט אני מסננת אנשים בלי סיבה כאילו בא לי לענות להם אבל אני לא עונה אם זה הגיוני לכם) בלי סיבה מיוחדת אין לי רצון לעשות כלום חוץ מלשכב בחדר ואני שונאת את ההרגשה הזאת וגם נהייתי ממש אטומה לעולם ואני לא בן אדם כזה
כאילו וכבר לא אכפת לי מכלום ואני מרגישה שאין משמעות לחיים ויש לי שינויים קיצוניים במצב רוח בלי סיבה מיוחדת אבל אני לא אובדנית או משהו..
אבל לפי דעתי מה שיש לי זה לא דיכאון כי כשאני פוגשת אנשים שאני אוהבת (חברות) פתאום כל האנרגיה חוזרת לי לחיים ואני שוכחת מכל הרע ומדתחררת מההרגשה הזאת וכיף לי..
אני משוכנעת שאצלי זה תוצאה מהשיעמום של הקורונה והחוסר באינטראקציה עם אנשים וזה לא באמת דיכאון למרות שרציתי לשאול כדי לדעת
אין לי אבל שאלתי כי בחודשיים האחרונים אני התנתקתי מכולם בחיים שלי (לא מרצון, פשוט אני מסננת אנשים בלי סיבה כאילו בא לי לענות להם אבל אני לא עונה אם זה הגיוני לכם) בלי סיבה מיוחדת אין לי רצון לעשות כלום חוץ מלשכב בחדר ואני שונאת את ההרגשה הזאת וגם נהייתי ממש אטומה לעולם ואני לא בן אדם כזה
כאילו וכבר לא אכפת לי מכלום ואני מרגישה שאין משמעות לחיים ויש לי שינויים קיצוניים במצב רוח בלי סיבה מיוחדת אבל אני לא אובדנית או משהו..
אבל לפי דעתי מה שיש לי זה לא דיכאון כי כשאני פוגשת אנשים שאני אוהבת (חברות) פתאום כל האנרגיה חוזרת לי לחיים ואני שוכחת מכל הרע ומדתחררת מההרגשה הזאת וכיף לי..
אני משוכנעת שאצלי זה תוצאה מהשיעמום של הקורונה והחוסר באינטראקציה עם אנשים וזה לא באמת דיכאון למרות שרציתי לשאול כדי לדעת
אנונימית
זה באמת יכול להיות בגלל הקורונה גם הסטטיסטיקות מראות ככה וזה עצוב:(
תנסי להיפגש עם אנשים אולמות אפילו לבד לא חשוב מה שיהיה שגרה! ולצאת לבחוץ!
תהיה עם חברות ואם אתם פחתו מדברות בטלפון וכאלה תתחילו (כמובן כשאתם לא אחת ליד השנייה אבל עדיף להיפגש).
לסיכום הדברים הכי חשובים זה להיפגש עם חברים ולצאת לבחוץ פעם ביום לכמות זמם מסויימת ושגרה
תנסי להיפגש עם אנשים אולמות אפילו לבד לא חשוב מה שיהיה שגרה! ולצאת לבחוץ!
תהיה עם חברות ואם אתם פחתו מדברות בטלפון וכאלה תתחילו (כמובן כשאתם לא אחת ליד השנייה אבל עדיף להיפגש).
לסיכום הדברים הכי חשובים זה להיפגש עם חברים ולצאת לבחוץ פעם ביום לכמות זמם מסויימת ושגרה
אנונימית
כנראה שעבר עלייך משהו לפני זה
תנסי לחשוב רגע
כנראה שעבר עלייך משהו לפני זה
תנסי לחשוב רגע
שואל השאלה:
אני ממש מנסה אבל אני גרה במושב ובמושב שלי אין כמעט חברים ורוב החברים הם מחוץ למושב וגם ביטלו לנו את הביצפר אז אין אפשרות לפגוש בבית ספר
אבל הקטע הוא שלפעמים אפילו לא בא לי להיפגש עם חברות כאילו היו פעמים שלא דיברתי איתן שבועיים כי לא התחשק לי
זה מצב מגעיל באמת אין לי איך להסביר
אני ממש מנסה אבל אני גרה במושב ובמושב שלי אין כמעט חברים ורוב החברים הם מחוץ למושב וגם ביטלו לנו את הביצפר אז אין אפשרות לפגוש בבית ספר
אבל הקטע הוא שלפעמים אפילו לא בא לי להיפגש עם חברות כאילו היו פעמים שלא דיברתי איתן שבועיים כי לא התחשק לי
זה מצב מגעיל באמת אין לי איך להסביר
אנונימית
הי אנונימית.
קוראים לי מוריה ואני מתנדבת בעלם, בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות.
כתבת כותרת קצת קצרה, והזהרת שמדובר בנושא קצת קשוח... שאלת שאלה אולי קצת כללית, איך זה מרגיש להיות בדכאון.. התגיות שתייגת מספרות לי על תחושות נוספות לא פשוטות, על חרדה, על פגיעה עצמית. השאלה שלך היא מורכבת. דיכאון יכול להופיע בצורות קצת שונות אצל אנשים שונים.. בת כמה את?
אני רואה שכתבת בהמשך השירשור שאת לא יודעת אם זה ממש דכאון כי זה בהקשר של הקורונה, ורציתי לומר לך כמו שכתבו לך שבאמת הקורונה הביאה לפעמים למצבים כאלה, ואני לא חושבת שמשנה ממש מה הכותרת, אלא האם זה מפריע לך בחיים.
אני רוצה להזמין אותך לכתוב לי. אולי כשנדבר נוכל לחשוב על השאלה שהעלית כאן ואולי תוכלי קצת לשתף, כמובן רק אם תרצי ויתאים לך. כמובן גם בשיחה בינינו האנונימיות שלך תשמר... אפשר לדבר כאן בהודעות הפרטיות, באינסטגרם/טיקטוק nayedet.digital או במייל שלנו [email protected]. מוריה.
קוראים לי מוריה ואני מתנדבת בעלם, בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות.
כתבת כותרת קצת קצרה, והזהרת שמדובר בנושא קצת קשוח... שאלת שאלה אולי קצת כללית, איך זה מרגיש להיות בדכאון.. התגיות שתייגת מספרות לי על תחושות נוספות לא פשוטות, על חרדה, על פגיעה עצמית. השאלה שלך היא מורכבת. דיכאון יכול להופיע בצורות קצת שונות אצל אנשים שונים.. בת כמה את?
אני רואה שכתבת בהמשך השירשור שאת לא יודעת אם זה ממש דכאון כי זה בהקשר של הקורונה, ורציתי לומר לך כמו שכתבו לך שבאמת הקורונה הביאה לפעמים למצבים כאלה, ואני לא חושבת שמשנה ממש מה הכותרת, אלא האם זה מפריע לך בחיים.
אני רוצה להזמין אותך לכתוב לי. אולי כשנדבר נוכל לחשוב על השאלה שהעלית כאן ואולי תוכלי קצת לשתף, כמובן רק אם תרצי ויתאים לך. כמובן גם בשיחה בינינו האנונימיות שלך תשמר... אפשר לדבר כאן בהודעות הפרטיות, באינסטגרם/טיקטוק nayedet.digital או במייל שלנו [email protected]. מוריה.