כשאתם פוגשים אנשים חדשים אתם נחמדים מנימוס ורושם טוב או כי אתם באמת כאלה?

אם את מגיבה בצורה מאולצת, כנראה שאת לא באמת מעוניינת בקשר איתם.

חחח אני בדיוק כמוך
מצטרפת לשאלה

אני תמיד נחמד

שואל השאלה:
לא לא אני מתכוונת שגם עם כאלה שאני כן אין לי כח פשוט להביע להט בדיבור ונחמדות סתם כי אני אדישה נורא בכללי^

רוצה לפרט קצת למה את מרגישה חוסר חשק?
ובכללי ניסית להתייעץ עם בעל מקצוע או שזה משהו שאת מנסה להתמודד איתו לבד?

שואל השאלה:
behappy^ כן, בעקרון זה ככה כבר שנתיים אבל בעיקר מאז הקורונה התחזק החוסר חשק או כוח אצלי לשום דבר, אני חסרת כל מוטיבציה ואני מנסה לעשות דברים כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר אבל גם כשאני עושה אותם זה מרגיש לי טיפה מאולץ בעיקר כשמדובר בלהכיר אנשים חדשים שאני רוצה להכיר ואני נחמדה אליהם והכל אבל מבפנים אני מגיבה ממש אדיש לסיטואציה, ולא מדברת לעצמי במוח בלהט כמו שאני מפגינה כלפי חוץ.. אני סוחבת את זה לבד כי אני מאמינה שאני יכולה להתמודד אבל השאלה היא איך-כי נמאס לי להיות לא באמת אני ולהציג את עצמי חברותית יותר בשביל הרושם הראשוני ואני לא יודעת מה אפשר לעשות עם זה:/

אני יכולה מאוד להבין אותך. הקורונה הזאת הצליחה לערער הרבה אנשים, כי אנחנו מרגישים שאנחנו דורכים במקום בהרבה מובנים. לא הרבה חדש, לא הרבה מתפתח, ובגלל שאנחנו יצורים חיים שניזונים מהתחדשות וגיוון- אנחנו נוטים להתנוון כשלוקחים לנו את זה. זה לא אומר שזה יישאר ככה לנצח, את פשוט צריכה להילחם בזה ולמצוא משהו שמעניין אותך. גם אם בהתחלה זה דורש ממך יותר מאמץ ואפילו זיוף- אין שום דבר רע ב fake it until you make it.
מה שטוב זה שנשאר לך הרצון לחזור למה שהיה, אז תיאחזי בזה- תיאחזי בטוב שהרגשת לפני המצב המוזר הזה, באהבה שלך לאנשים ובכיף שזה נתן לך. כל הדברים האלה לא נעלמו, זה פשוט יותר קשה להגיע אליהם בגלל כל הנסיבות.
תזכרי שהחיים שלך תלויים בך יותר ממה שאת חושבת, ואמנם הכי קל להישאב ללבד הזה, אבל החוכמה היא להילחם בעצמך למרות שזה אף פעם לא כיף להילחם בחולשות שלנו. אי אפשר לצפות שיהיו לנו חיים תוססים ושנרגיש את הטוב שביצירה אם נשב ונתמרמר על החיים שלנו בלי שנעשה משהו כדי לשנות אותם.
אז תקומי, תצאי, תתלבשי יפה, תטיילי, תתחילי לבשל ולאפות, לעשות ספורט, להכיר אנשים, תחפשי עבודה, תתחילי אפילו לגלוש או לרכוב על משהו- העיקר שתמצאי משמעות חדשה.
אני לא יודעת בת כמה את אבל אני יכולה לספר על עצמי- כשהיה לי קשה בצבא תמיד היה משהו חיצוני שיכריח אותי להמשיך לעבוד ולתת מעצמי כי זה צבא, לא באמת יכלתי להתבטל. ובאמת עם הזמן התאהבתי במקום שהייתי בו, בתפקיד ובאנשים.
פה זה שונה- את נמצאת בידיים של עצמך, אין מי שיכריח אותך ואין מה שיפקח עלייך.. חברות יכולות לתת לך עצות והכל אבל את זו שמחליטה מה לעשות עם החיים שלך. ואם לא תכריחי את עצמך למרות שזה לא נעים בהתחלה- זה רק יהיה קשה מיום ליום.
דברים לא סתם ינחתו עלייך משום מקום...
ועוד משהו קטן- אם את מרגישה שאת זקוקה לסיוע מקצועי- אל תחששי לעשות את הצעד הזה

שואל השאלה:
behappy^ וואו תודה רבה,
אני מעריכה את זה ועזרת ממש((:❤

באהבה (: אם תרצי להמשיך לדבר על זה בפרטי עכשיו או בכל הזדמנות אחרת- את תמיד מוזמנת ❤

שואל השאלה:
סבבה תודה רבה❤