אני אומרת לעצמי שכל הדברים שאני מרגישה וכל הייאוש והבדידות והעצב והחוסר התלהבות שזה בגלל שאין

לא,אף אחד לא מרגיש ככה בלי סיבה

אנונימית יקרה,

שומע את תחושת התסכול שמלווה אותך..
מתאר לעצמי כיצד הבדידות יכולה להציף, בייחוד בתקופה שכזו..
נדמה שחוויה כפי שתיארת של עצבות לאורך זמן יכולה להביא לביקורת עצמית מעיקה, ואולי הדמעות הן דרכך לפרוק את הדכדוך והתחושות האפרוריות שעולות ומציפות אותך.
כבר מהתמונה ומהתגיות שנבחרו ניתן להסיק על תחושת הריקנות המטלטלת שאוחזת בך..

על אף התחושות המעיקות, נראה שהצלחת לפרוק בכתב את מה שמטריד ויושב על ליבך, וזה אולי מעיד על לא מעט אופי..
ואולי את מעלה את שאלתך כדי להרגיש פחות לבד בהתמודדות המתישה שאת חווה..

מזמין אותך להגיע לצ'ט האנונימי שלנו בסה"ר, כדי שלא תישארי עם תחושות שכאלו לבדך.
תוכלי דרך הקישור המצורף מטה להתכתב עם אחד המתנדבים שיהיו שם עבורך, כדי לפרוק את כל שעל ליבך, ולשתף בכל שתחפצי.
אולי יחד תמצאי דרכים להרגיש טוב יותר, ולהתקרב למציאות מלאת נחת וחברי אמת..

אנחנו כאן, את לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר