אני מרגיש תחושת רייקנות ושאין פואנטה לחיים שלי, כאילו אם אני אעלם אף אחד לא ישים לב. מה לעשות?

להבין שזה לא נכון כי זה לא נכון אתה סתום מכניס את זה לראש שלך , זה פסיכולוגי

לזכור שיש אנשים שאכפת להם ממך ואוהבים אותך מאוד.

יש תמיד אנשים שאוהבים אותך ותהיה להם מאוד חסר תאמין לי ❤

שואל השאלה:
antoin זה לא עובד ככה.. לא מרגישם את זה בלי סיבה.. יכול להיות שאני מגזים עם עצמי אבל זה מה שאני מרגיש :)

קודם כל
אני מבטיחה לך שזה לא נכון גם אם אתה חושב שכן
דבר שני
אני לא יודעת בן כמה אתה אבל אם אתה עדיין בבית ספר, אני רק רוצה שתדע שזה בסדר לא לדעת מה יהיה ושזה בסדר להרגיש שאתה לא יודע מה הולך להיות עם החיים שלך כי אתה באמת לא אמור לדעת עדיין, ואם אתה מרגיש בודד תנסה לשנות את זה עד כמה שזה יכול להיות קשה, אל תשאב לזה. אל תהיה בכוח עם אנשים, תקיף את עצמך באנשים שיעשו לך טוב ובסביבה תומכת :) אני פה לכל דבר אם אתה צריך משהו מעבר מוזמן לשלוח הודעה

שואל השאלה:
תודה רבה 3> אני בחטיבה

אני איתך,
מי בא לחתוך ורידים ולאכול בן אנד גריס תוך כדיי התמרמרות על החיים העכשווים שלנו כבני אדם?
ועכשיו ברצינות, תפגש עם מישהו שבאמת אכפת לך ממנו, תבלה זה יוציא אותך מזה :)

אנונימי יקר,

שומע בדבריך את הזעקה והייאוש שגועשים בתוכך..
ממילותיך נראה שהכאב והסבל חונקים, ומעיקים כמו משקולת כבדה על כתפיך..
נדמה כי שהתסכול ותחושה של חוסר משמעות צובעים את המציאות בגוונים אפורים, ולא מאפשרים לך מנוחה.
מתאר לעצמי כיצד חוסר תקווה שכזו יכולה לטלטל, ואפילו להגביר את תחושת הריקנות..
כבר מהתמונה ומהתגיות ניתן להסיק שאתה אולי מרגיש טובע בתוך מחשבות מציפות..

למרות תחושת חוסר האונים נראה שהצלחת לשתף בכאב שמייסר אותך, וזה ממש לא מובן מאליו..
אולי זה מעיד על שקיים בתוכך קול שמבקש לראות אופטימיות, ורוצה להמיר את הכאב והסבל בחיים מלאי משמעות ושמחה..

יש האומרים שהרגע החשוך ביותר ביום הוא השניה לפני שזורחת השמש..

מזמין אותך להגיע לצ'ט האנונימי שלנו בסה"ר כדי לנסות ולהקל על ההתמודדות.
מצורף מטה קישור דרכו ניתן להכנס ישירות.
אם תרצה תוכל להתכתב ולשתף שם את המתנדבים בכל שתראה לנכון.
אולי יחד תצליח למצוא דרכים לחוות מציאות קלה יותר..

אנחנו כאן איתך אם תבחר, אתה לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר