5 תשובות
מוזמנת לפרטי!!
האמת שאנחנו באותו מצב!
אני לא יודעת בת כמה את אבל אני יכולה להגיד שאני עוד מעט 14
היו לי כמה התמוטטויות נפשיות בגלל הריבים עם ההורים בקטע שהייתי בוכה שעה בחדר בלילה.
אין לי דיכאון ואני לא מאובחנת בשום דבר אבל עדיין מאוד קשה לי .
אני לא חושבת שאפשר לקרוא למשפחה שלי "משפחה" זה מרגיש כאילו אנחנו ארבע אנשים זרים שגרים באותו הבית ואיכשהו תמיד כולם נגדי.
תמיד זורקים לי הערות מטומטמות ומציקות וזה כלכך לא נעים!
אני כבר יותר מחצי שנה רוצה לעבור לכפר נוער/ פנימייה איך שלא תקראי לזה אבל אמא שלי פשוט לא מוכנה. אין לי יותר מידי חברים כדי לצאת מהבית כל הזמן איתם אז יוצא שאני תקועה בבית 24/7.
אני חושבת שכן אצליח לשכנע את אמא שלי שתתן לי לעבור שנה הבאה כשאני אתחיל את כיתה ט'
היא פשוט לא רוצה לשחרר אותי כי היא חושבת שאני ילדה קטנה.

דיברתי פה הרבה על עצמי אבל את מוזמנת לדבר איתי בפרטי ;)
שואל השאלה:
אני גם עוד מעט בת 14
אנונימית
תשלחי לי הודעה בפרטי
אוקיי תקשיבי, זה כנראה נובע מהמצב הזה. עצם העובדה שהסגר הרחיק אותנו מאנשים גם גרם לנו להתבודד. ובסוף גם הביטחון יורד ונכנסים למצב שהוא דכאוני. אני ממש מזדהה איתך ואני גם ככה שואלת את עצמי "מה אני עושה בעולם הזה" אבל תשתדלי לחזק קשר עם חברות שלך או לפחות להכיר חברים חדשים ברגע שתוכלי.
באותו הנושא: