נראה לי משהו לא בסדר עם המוח שלי (פרפקציוניסטים בבקשה כנסו והזדהו)

אני פרפקציוניסטית בעיקר מהבחינה של "*אני* חייבת להיות מושלמת". אני בן אדם מאוד מבולגן, אבל יש דברים מסוימים שחייבים להיות אצלי בצורה מסוימת מאוד אחרת אני אאבד את זה.
נגיד, אם בטוסט שאני מכינה יש חור או משהו כזה, אני לא אוכל להתמודד עם זה (ובטח שלא לאכול אותו), ואם אני לבד בבית אני אזרוק אותו לפח מרוב העצבים והתסכול (עם כמה שאני שונאת לבזבז ולזרוק אוכל), ואם עוד משהו כזה קרה לי בימים האחרונים אני כנראה אבכה.
הווליום של בערך כל דבר צריך להיות בכפולות של 5, אסור לעצור את המיקרו על מספר שלא מתחלק ב-5, ובעבודות וכאלה אני לא יכולה לסבול שהרווח לפני הפסיק ולא אחרי או משהו בסנגון (פעם הדפסתי עבודה מחדש בגלל פסיק אחד שלא היה במקום).
וגם, אם נתקלתי במשהו למשל ברגל ימין (לא בהכרח מכה), אני חייבת "לאזן" את זה כדי שיהיה אותו דבר גם ברגל שמאל, עד שזה ירגיש אותו הדבר.
אה ואני יכולה לבכות מ-89, ולפעמים 95 ו-98 תלוי במקצוע, כמה אחרים קיבלו, כמה ציפיתי לקבל, על מה ירדו לי נקודות ומה היה הציון הקודם שלי. אנשים אומרים לי לקחת דברים בפרופורציות אבל בכנות זה לא מזיז לי.
יש לי עוד כמה "שריטות", אבל אני לא אפרט ואשעמם אתכם (:
זה סתם פרפקציוניזם? או שזה כבר משהו אחר?