מישהו שמבין/אוהב/מתעניין בכתיבה-

כתבתי קטע שמסכם את עצמי בדרך הכי פשוטה ומדוייקת שיש.. אשמח לחוות דעת!
קשה לה לאכול למרות שהיא אוהבת,
היא חושבת על הכל הרבה יותר מדי,
היא רואה שנים קדימה ותמיד היא דואגת,
היא כל כך רגילה.. כל כך לא אוהבת.
אבל גם היא קצת מיוחדת;)
כשטעים לה היא רוקדת,
היא שונאת להיות זו שמאבדת,
ולפעמים, כשבקשיים של הלילה היא נתקפת,
רק לפעמים, היא יושבת וכותבת.
כותבת על אהבה, אכזבה, דאגה וקושי,
זועקת לעצמה כי אולי מישהו ישמע,
אבל אף אחד לא ישמע.
הוא לא ישמע.
אז היא עוצרת, שוב, מהססת..
אולי הגורל שלה הוא אהבה נכזבת?
בינתיים טוב לה, כך היא חושבת,
אולי כדאי להמשיך כך כמנוטרלת,
ואולי בעוד תקופה תהיה שוב נאהבת,
אך בינתיים.. חחח בינתיים...
בינתיים היא תמשיך להעמיד פני משוררת.