אתם לא חייבים לענות אני רק צריכה לפרוק את זה (זה משהו שכתבתי)

אני אוהבת אותו
אין לי כבר איך להגיד את זה יותר
אני פשוט ככ אוהבת אותו שבאלי לצרוח
הוא נכנס לי ללב כל דבר בו.
הדיבור שלו, השיער היפה שלו, השפתיים הורדרדות שלו.
הקול העמוק שלו שנכנס לי למוח.
המילים האלה "תתקדמי כבר"
חרוטות לי במוח, כאילו משהו דפוק בי
למה אני לא שוכחת כבר מאיזה בחור מזדיין שהכרתי בפאקינג אומיגל?
באמת אני שואלת
אני ככ עייפה ממחשבות עליו, ממה שהיה יכול לקרות, מהמילים שלו
אני נזכרת כל יום בתחושה הזאת כשהוא כתב לי שיש לי חיוך יפה
הרגשתי כאילו אנע מסוגלת לעשות הכל
אבל עכשיו? עכשיו מה
עכשיו הכל כרגיל, הוא ממשיך בחיים שלו ואני נשברת ממחשבות בלתי פוסקות עליו.
איך משחררים ממישהו בעצם?
איך משחררים מכל התקווה, מהמחשבות על כל מה שהיה ביניכם, על מה שעשית נכון, על מה שעשית לא נכון
על מה שיכל לקרות אם רק לא היית משקרת, אם רק היית אומרת את האמת אם רק היית כנה איתו
מה היה קורה?
אני באמת שואלת, איך משחררים מבן אדם? איך משחררים מבן אדם שאת יודעת שאת רוצה לבלות את העתיד שלך רק איתו. שכל דבר שהוא עושה נראה לך כמו הדבר הכי יפה וקסום בעולם.
איך משחררים?
המחשבות המייסרות האלה לא נותנות לך מנוח, וזה הורג אותך.
תסתכלי על עצמך במראה, את שווה את זה. יבוא מישהו אחר שיגרום לך את אותה התחושה, התחושה שרק הוא הצליח לייצר.
כולם אוהבים אותך
אל תשכחי את זה