פריקה לחבר הכי טוב שלי שנפטר. אשמח ממש אם תעודדו אותי

איתי אני עדיין לא מעכל.
עדיין לא נתפס לי בשיט, שאתה, החבר הכי טוב שלי מגיל 0 הלך לי.
אני ממש מתגעגע, אני עדיין לא תופס את זה.
לפעמים עדיין קורים לי הרגעים האלו שאני רושם לך "מה קורה אחי איך אתה?" ואתה עדיין לא עונה ואני חושב שאתה כועס עליי ואז אני מבין "אה אתה לא פה נכון".
אני ממש מנסה להישאר שפוי, אבל זה קשה. קשה פה בלעדיך ולא טוב לי בלעדיך.
זה מוזר לי שבמקום בבית ספר לראות את השם שלך על ברשימת שמות בבית ספא אני רואה אותו על מצבה.
אני מתגעגע, אני ממש מתגעגע, זה לא הגיוני לי שהלכת, שהלכת ולא תחזור.
לא הגיוני לי איך שהיציאות שלנו בחבורה הן כבר לא אותן יציאות בלעדיך, הצחוקים כבר לא אותם צחוקים, אני זוכר שתמיד אהבת את זה שכולם מגובשים וכולם ביחד. אז אל תדאג, אנחנו עדיין מגובשים ועדיין כולנו ביחד, כל החבורה, כל הגאנג שכבר לא אותו גאנג בלעדיך, כולנו כמו אחים וכמו אחיות אחד של השני. אין יציאה שאנחנו לא חושבים עליך ואומרים כמה אנחנו מתגעגעים.
אני זוכר שאוראל אליאב ואלירן התקשרו אליי ב2 בלילה ואמרו לי "מאור בוא דחוף" כבר ידעתי מה הולך לקרות, אבל עדיין נשארתי אופטימי קצת.
אבל הגעתי מאוחר מדי בשביל להיפרד, מאוחר מדי בשביל להגיד לך ביי, מאוחר מדי בשביל להגיד לך כמה שאני אוהב אותך וכמה שאני מעריך אותך.
אז איתי, בתקווה שאתה רואה את זה למעלה בגן עדן אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שהיית בחיים שלי והפכת אותם לחיים הכי טובים שמישהו יכול לבקש.
תודה לך אני מתגעגע אליך, אני אוהב אותך ולא רק אני, כולם.
ומקווה שניפגש שהיום שלי יגיע❤