שאלה למביני עניין

לא יודעת לא הקדשתי לזה מחשבה
אני לא יודעת מה יהיה שם, כשאני אמות אני אדע

לא יודעת מה עם אחרים. אני משלימה עם זה שאני אמות כמו כולם וזה לא ביג דיל, השאלה היא מה את עושה בזמן שאת חיה.

מוות..
יגיע
בנתיים אני עדיין פה

לא פוחדת מהמוות, אני כן חושבת שהחיים טובים ויש דברים כיפיים לעשות אבל לא נורא אם אני אפספס. מוות לדעתי זה שקט נפשי שמגיעים אליו אחרי כל החרא שאוכלים בחיים וגם עם חוויות מהדברים הטובים.

לא מפריע לי. אני יודע שאם אמות זה אומר שזה מה שהשם החליט שטוב בשבילי

משום מה אני לא מפחד בכלל מהמוות.
אני לא אעשה שטויות שכרוכות בסיכון חיים, אבל לא כל כך אכפת לי מהידיעה שאני אמות בסוף.

אני חושבת שמוות הוא טוב בסך הכל, אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות לנצח, וואו זה מזכיר לי את הסדרה המקום הטוב סדרה ממש טובה שמדברת על מוות וגם מצחיקה אז תראו

כן זה. מפחיד כי אני לא יהיה אני!! כאילו יואו תקשיב גרמת לי לבכות עכשיו יואו די

השלמתי איתו ממזמן, זה תמיד חרוט לי במח שזה פשוט יקרה מתישהו
כולם מתים בסוף, אף אחד לא בן אלמוות
זה יקרה כשזה יקרה, ואין מה לפחד מזה כי אין דרך להתחמק מהמוות

אני לא מפחדת מזה כי אני יודעת שזה יקרה בסופו של דבר בדרך כזו או אחרת, וגם אני כיפרתי על כל העוונות שלי אין לי מה לפחד מהעולם הבא.
יש לי אמונה בבורא עולם וחוץ מזה אני לא צריכה כלום, העולם הזה סהכ פרוזדור לחיים האמיתיים.

נע לא מעניין אותי

כשאמות אני אמות

הגעתי למצב שזה משהו שכאילו לא איכפת לי כי אני מרגיש שהחיים זה כמו אתגר שצריך להתמודד עם מלא דברים.
אני לא מתכנן כלום כי אני בכל זאת אוהב לחיות אבל זה מרגיש לי שמוות זה כמו לפני שנולדנו. לא הרגשנו כלום, לא היו לנו דאגות, לא הייתה לנו בכלל תודעה.
מוות זה משהו שבסופו של דבר צריך להשלים איתו, להעמיד פני דיכאון או אשכרה להיכנס לדיכאון בגלל זה לא יעזור בסופו של דבר כי זה משהו בלתי נמנע והמטרה של החיים היא גם להתרבות שגם כשנמות שהמין שלנו ימשיך להתקיים.
צריך פשוט להשלים עם זה, ולעשות דברים שאוהבים ולנצל את החיים שקיבלנו במתנה באופן חיובי

לא יודעת פשוט לא ככ חושבים על זה וממשיכים בחיים

לא יודעת, לא אכפת לי עכשיו למות במקרה.

אני לא מפחדת מהמוות ,זה סתם מקרה שיהיה צריך לקרות.

שואל השאלה:
איתכם*