רק אני לא מצליחה להבין איך פעם היינו קמים בערל בשבע בבוקר, מתארגנים, הולכים לבית ספר עד שלוש, בבית ספר לומדים כל

קשה אם הזום כל המורים חושבים שזה קל אבל לא אני רק רואה את המיטה שלי אני נכנסת להתחמם ונרדמת פשוט ודופקת לעצמי את השעות שינה לפחות לשבועיים ואשכרה זה היה החלום שלנו פעם ורק עכשיו אנחנו מבינים שזה פשוט לא כיף מרגיש כזה ניתוק מאנשים והחברה עצמה

שואל השאלה:
אני תאמת לא מאוד קשה לי ללמוד בזום פשוט אני חושבת לעצמי שאם אפילו קצת קשה לי בזום איך אני אמורה ללמוד בבית ספר כמו פעם

שואל השאלה:
אוף דיי מה אני אעשה אני כבר לא יודעת מה לעשות באמת

אני כלכך מזדהה