נראה לי יש לי טראומה מזוגיות... הייתה לי "זוגיות" עם מישהי שנה וחצי שדומה יותר לזוגיות של ילדים מבני נוער...

במשך כמעט כל הזוגיות חיכיתי לרגע שבו היא תהיה מוכנה להתנשק, התחשבתי בה באמת. אחרי שנה התנשקנו, היינו ככה חודש ובסוף היא החליטה שהיא רוצה לקחת צעד אחורה אז במשך עוד חמישה חודשים חיכיתי. היה נתק מסוים בתקשורת, תמיד הייתי צריך ליזום להיפגש, היא לא יזמה שיחות... נפגשנו פעם/פעמיים בחודש בקושי (היו תקופות שיותר) ובפעמים האלה אני יזמתי להיפגש, היא אף פעם לא יזמה. באיזשהו שלב כבר העסק הזה פגע בי ונפרדתי ממנה, התגברתי עליה יחסית מהר למרות שהיה לנו כן חיבור טוב. מאז נמשכתי כבר למישהי וזה הדדי אבל זוגיות נראת לי דבר מאוד שלילי ולא כיפי בגלל החוויה הזאת, האם זה בגלל החוויה או כי אני פשוט לא אדם שצריך להיות בזוגיות? חיכיתי שנה וחצי לכלום, הפסדתי זמן וקיבלתי חוויה שלילית, למה?