כתבתי קטע מנקודת מבט של רוצח בבית משוגעים, תגידו לי מה אתם חושבים

זה הקטע-
עוד בוקר חסר משמעות, עוד יום של כאב, עוד שנייה שרק מקרבת אותי אל המוות.
עוד כדור, עוד אחד שטוען שאני חולה נפש... עוד מישהו שלא מוכן לתת לי לשבת פה ולחכות שהכל יגמר.
החיים שלי יגמרו יום אחד, מה זה משנה איך אני מעביר אותם? הכל יגמר בקרוב, אם אני אזרום עם זה הכל יגמר מהר יותר.
יש כאלה שאומרים שאני צריך להיות אסיר תודה להורים שלי, כי הם נתנו לי חיים.
אבל מישהו אי פעם שאל אותי אם אני רוצה לחיות? מישהו חשב לרגע על מה אני מרגיש? לא.
לאף אחד לא אכפת ממני, כל אחד דואג לעצמו, אני חי בשביל עצמי, כל מי שאומר שאני חשוב לו הוא שקרן.
כולם אותו הדבר, אי אפשר לסמוך על אף אחד, כל יום הוא עוד צעד שמקרב אותי אל המוות.
מעולם לא רציתי למות, אבל עכשיו... כבר אין לי סיבה לחיות, הייתי נהנה מלרצוח, אבל עכשיו אפילו את זה אני לא יכול לעשות.