אני מרגישה שאני כישלון

להשלים חומר, לנסות לעשות משימות, להשלים דברים, ללמוד, זה יעזור לך :)

אז תשני משהו גדול בחיים שלך, כי לומר לעצמך יאללה עכשיו אני משתנה לא יעבוד, את צריכה לשנות משהו עקרוני ובגדול בחיים שלך

זה יישמע אולי בהתחלה רע אבל קחי את עצמך בידיים בסופו של דבר זה החיים שלך תחשבי מה החיים שאת רוצה בשבילך ותתחילי להשקיע כי זה לא בא ככה בקלות
ולי אין הרבה חברים בכלל וזה מבחירה, חברים זה לא הכל.
מאמינה בך! בהצלחה 3>

שואל השאלה:
אבל אין לי פשוט אף אחד
אני מוציאה במקרה הטוב 3 מילים ביום ואני מיואשת נפשית

שואל השאלה:
והבית ספר ממש לא עוזר עם כל העבודות והמבחנים שהוא מטיל עלינו

גם אני.... כל כך הרבה דברים חסרים לי שהיו לי פעם, אני מרגישה מתה. כל מה שאני עושה זה פשוט מנסה לתקוע לעצמי כמה שיותר דברים לעשות בשביל לא להיות רגע אחד משועממת ולמצוא את עצמי במצב שאני חושבת על כמה שאני שונאת את החיים, אני פשוט כל היום מציירת ומדברת בכת מני צ'אטים וקוראת פאנפיקים ושומעת מוזיקה, זה ממלא לי את כל הזמן. אם את רוצה לדבר איתי את מוזמנת לא יזיק לי להכיר אנשים חדשים לדבר איתם:)

קודם כל, זה שאת חוזרת לבית ספר כבר מוציא אותך מהבית ומונע ממך להיות במיטה 24/7

אבל אני רוצה לשאול אותך משהו למה בעצם אין לך חברים? האם ניסית להכיר ניסית לצאת מהבית? לנסות משהו? ליזום?

אם התשובה היא שלא ניסית להכיר אף אחד מסביר את העניין.

נסי לקחת אומץ ולעשות שינוי, לבכות במקום לא יעזור

אגב: גם אני מאוד עמוס עכשיו בתקופה הזאת, אני לומד במכללה ויש לי מבחנים ושיעורים בכמויות, ועדיין אני מפנה זמן לפעמים לבלות עם חברים שלי

אל תתרצי שום תירוצים!

מאמין בך! בהצלחה! :)

שואל השאלה:
^ ניסיתי
אני כל החיים שלי רק מנסה אבל לא משנה מה אני עושה אף אחד לא שם עליי

בת כמה את

שואל השאלה:
15 וחצי

תשמרי על קור רוח , החיים יפים תנסי להעסיק את עצמך , תקחי הכל בפרופורציות כי הכל יחסי , אני אתן לך דוגמא , אם עכשיו ברגע זה לא היית יכולה להקליד כי לא היו לך ידיים והיה לך בעיית שמיעה , ההורים שלך גרושים , וכולם בבית הספר שונאים אותך .

הבנת? הכל יחסי , החיים יפים , תנסי ליצור אינטרקצייה עם אנשים , אם את רוצה לדבר על זה יותר לעומק את מוזמנת לדבר איתי בפרטי

אין מישהו שמרגיש כישלון יותר ממני:
אני טובה בלימודים אבל זה אף פעם לא מספיק למשפחה מהצד של אבא שלי הם חושבים שבן דוד שלי הקטן יותר חכם ויותר טוב ממני רק בגלל שהוא לומד חומר של כיתה ח ואני התחלתי ללמוד לתואר אבל הפסקתי בגלל הקורונה(אני בחטיבה) שנה שעברה כל הזמן הברזתי וקיבלתי מלא נכשלים והיה לי רק ידיד אחד שהיה באמת אכפת לו ממני והמשפחה של הבא שלי כל הזמן משווים בני לבין בן דוד שלי והוא תמיד מקבל את הדברים הטובים כי כשאני ביקשתי אקסבוקס נתנו לי את האקסבוקס 360 הישן שלו והוא קיבל אחד חדש סבתא שלי במקום לקנות לאח שלי בגדים היא מבאיה לו יד שנייה מבן דוד שלי וזה ממש מעצבן שלא משנה כמה אני יתאמץ אני אף פעם לא אהיה מספיק טובה בשבילם ולאף אחד לא באמת אכפת ממני חוץ מאמא שלי סבתא שלי מצד אמא ודוד שלי מצד אמא

את באמת כישלון

קייטי פרי מידלטון אם בא לך לפרוק גם בפרטי, מוזמנת

יקרה,
מדבריך עולה תחושה של תבוסה ופחד. נראה שהשהייה הממושכת בבית רוקנו ממך את האנרגיות ותשישות ככללית עם יגון מצאו לכם משכן בגופך ובנפשך. שומעת שאת מתקשה להתמודד עם מטלות בית הספר שמצריכות שינוי בהרגלי הלימודים, ואת חווה ירידה בהישגיך. מתארת לעצמי שזה כשלעצו מוריד לך את הדימוי העצמי ומחדיר בך תחושות ייאוש וחוסר אונים. שומעת בקולך חרדה מן הבאות, ואולי תחושת איום לחזור למשהו שהיה פעם שגרה והיום צריך ללמוד אותו מחדש, ואין, אין את הכוחות לכך...

יקרה, נראה שקשה להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שאפשר יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לדבר עם אחד ממתנדבנו אשר יקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר