למישהו יש שם לסיפור אהבה נדוש כזה?שואלת שוב כי לא ענו

לבדו,אני מנסה להיות בשקט ולהדחיק את הבכי שלי אבל הוא בכל זאת שם לב אלי,
"היי" אמר בקול נמוך והתיישב לידי
"את בסדר?"
שתקתי, לא רציתי לענות כי אני מכירה את עצמי וידעתי שאני פשוט אתחיל לבכות בלי להפסיק, אז פשוט הסכלתי עליו עם עיינים רטובות מדמעות מתפללת שהוא יבין לבד ויניח לי לפני, אבל שוב מזלי לא התמזל לי והנער לא שיחרר.
"אני לא רוצה לדחוף את האף אבל את לא נראת בסדר" אמר והושיט לי נייר, לקחתי את הנייר ונגבתי את העיינים הדומעות שלי , עכשיו כשהראייה שלי התבהרה יכולתי להסתכל עליו הוא היה נראה טוב , היה לו שיער חום ועיינים חומות והוא חייך אלי חיוך קטן.
"תודה" מילמלתי בשקט
" אין על מה" הוא ענה
" ואם את רוצה לספר לי מה קרה, יש לי את כל הזמן שבעולם,אני יודע שאנחנו לא מכירים אבל אני באמת רוצה להקשיב"