אח שלי לקח לי את המטען והחביא לי אותו (כבר כמה חודשים אני בלי מטען, אני משתמשת בשלו) וקודם לקחתי את המטען כדי להטעין

לא חושבת שזה מסוכן

במקומך הייתי פשוט לוקחת את שלו ומחביאה ואומרת שעשינו החלפות אם הוא מתנהג ככה, וזהו פתרתי את הבעיה
למה שהוא יחביא לך את המטען מלכתחילה ואז יתן לך להשתמש בשלו?

ולגבי הקאבל של המחשב, קחי בחשבון שהמטען למחשב הוא הרבה יותר עוצמתי ממטען לטלפון כי הסוללה של המחשב דורשת הטענה רצינית יותר וזה כן יכול לקלקל את הטלפון
אם הסוללה של הטלפון שלך יחסית עוצמתית אז זה לא אמור לעשות כלום אבל אני לא בטוחה

שואל השאלה:
הוא לא רצה לתת לי להשתמש במטען שלו..ההורים שלנו חייבו אותו
ו..אני מקווה שהטלפון שלי ישרוד

אז למה שבמקום לחייב אותו פשוט לא להכריח אותו להחזיר לך את המטען או לתת לך את שלו במקום?
ובהצלחה חחח

שואל השאלה:
כי הוא טוען שהוא לא לקח..אבל אני ראיתי אותולוקח

במקומך הייתי פשוט לוקחת את שלו ואומרת שלא לקחתי :)
לשמוע על אחים חוצפנים עולים לי על העצבים איף

שואל השאלה:
מסכימה איתך לגמרי.
אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני אחטוף עונש ולא הוא וגם הם ייקחו לי את הטלפון
אזז אני ממש לא רוצה את זה..אז אין לי ככ ברירה מה לעשות

אני אגיד לך מה, בשביל שההורים יקשיבו לך בנושא כן תצטרכי לריב איתם על זה..
ההורים שלי אוהבים אותי ואת אחותי בצורה שווה, אבל כשאחותי הייתה קטנה יותר היו תמיד מוותרים לה כי היא הקטנה ואני הבכורה ואני אף פעם לא הייתי מוותרת. לא הייתי נותנת לה לנצח במשחקים בכוונה והיא הייתה מתעצבנת ובוכה, לא הייתי נותנת לה להרביץ לי, לא הייתי נותנת לה תמיד לקבל את מה שהיא רוצה ולא הייתי עושה שום דבר במקומה. הייתי רבה עם ההורים על זה ואומרת להם שאני לא רוצה שתגדל לי אחות פרחה חוצפנית ומפונקת, שזה שהיא הקטנה לא אומר שמותר לה להתחמק מכל דבר, ושההתנהגות שלה תפגע בהם אם הם סבבה עם זה, אבל אני לא אתן לזה לפגוע בי ואני לא עומדת לסבול את זה. וואלה, בשלב מסויים הם קיבלו את זה ולא היו קשים כלפי כי אני הבכורה ואני גם די בטוחה שהם לא רצו בת מפונקת.
אגב עכשיו אחותי היא אחות שאת האמת? דבש
זה הכל עניין של כמה את עומדת על העקרונות שלך מול ההורים שלך, אני פשוט אדם מאוד עקשן כשזה נוגע לעקרונות אבל אני יודעת שזה משהו שקשה לרוב לעשות כי זה מול ההורים שלהם :/

אגב רק רוצה לציין שאני לא אוהבת לריב עם ההורים שלי ואנחנו בדרך כלל לא רבים! פשוט יש דברים שאי אפשר לפתור בלי עקשנות ולריב, בסופו של דבר גם אם מסתכלים על העולם רוב הדברים השתנו על ידי מרד ולא על ידי נימוסים

שואל השאלה:
וואו.
יש לך הרבה מאוד אומץ.
אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לי אם הייתי עושה כזה דבר:/

עם כמה שלא נעים להגיד, תעשי להם רגשות מצפון
"ולמה אותו אתם לא מענישים? כי הוא קטן? וכשאני הייתי קטנה גם אני הייתי ככה מפונקת?"
"רק הגנתי על עצמי, נמאס לי הוא מתחמק מכל דבר ואני כל הזמן נפגעת ולכם לא אכפת!"
"אני מרגישה שלא אכפת לכם ממני, כל דבר אני נענשת גם אם אני לא אשמה"
"אתם מחנכים אותו להיות מפונק ובסוף הוא מוציא את זה עלי ואני זאת סובלת"
"אני סובלת פה כל יום ואתם אפילו לא מתייחסים לזה, אכפת לכם ממני בכלל? שאני אעזוב אולי אני מפריעה לו לקחת את כל התשומת לב?"
"אם אתם עומדים להעניש אותי על זה אז סבבה, קחו הכל לא צריכה כלום, גם ככה כבר עוד מעט הוא יקח את זה אם אני אפילו לא יכולה להוציא מילה מהפה בשביל להגן על עצמי"
"אם זה או שהוא יפגע בי או שאתם תפגעו בי אז מה זה כבר משנה תעשו מה שבא לכם"

את יכולה גם לא לענות להם במילים עד שהם
ישאלו אותך למה את לא מדברת ואז להגיד להם "מפחדת שתענישו אותי, הרי על כל פיפס שאני מוציאה מהפה אני סובלת אחרי זה" או "כבר אין פואנטה ללדבר אתם גם ככה לא מקשיבים לי אתם מקשיבים רק לו"

מן הסתם שההורים יכעסו וגם לי היה מפחיד לריה איתם, ההורים שלי קצת קשים כשזה נוגע לחינוך.. ללכת לישון ב10 עד אמצע שנה שעברה בערך וגם על זה רבתי חחח (אפילו שאף פעם לא הלכתי לישון בשעה הזאת), מפחדים שאני אכין דברים במטבח, עד גיל 16 יציאות עד 9, לא היה לי טלפון נורמלי עד כיתה ח'..
(על כל אלה היו ריבים אגב חחח)
פשוט ההורים שלי ובעיקר אמא שלי (שהייתה יותר עקשנית בקטע הזה) הבינה את מה שניסיתי להסביר לה, ואם זה בדרך הקשה אז שיהיה ככה, יש אנשים שמבינים רק ככה ואין מה לעשות.
וגם רק כשעושים משהו ורק אז מספרים ומתעמתים על זה ההורים מסכימים, הם פשוט מבינים את זה בדרך הקשה xd

שואל השאלה:
וואו.
אני יכולה להגיד לך, שמהזווית שלי החיים שלך, הרבה יותר טובים משלי
את היית הולכת לישון בעשר..ההורים שלי היו מחייבים אותי לישון בשעה שמונה בערב ובשעה שש לאכול ארוחת ערב.
רבתי איתם על זה ו..הם לא ויתרו
ואז באה הקורונה ו..הכל השתנה

וואו אוקיי ההורים שלך קשים
ורוב הדברים האלה לא באים בפעם אחת, עד גיל 14-15 זה היה לישון עד 9, אני זאת שהצליחה לשנות את זה ל10 ואז למשהו שפחות קריטי (כרגע אין ממש שעה מוגדרת, ההורים הולכים לישון אז הם אומרים "לכו לישון" ולא בודקים כזה ומותר לעשות מה שרוצים בערך)
יציאות זה עדיין קשוח לפעמים אבל אני יוצאת כבר עד הרבה יותר מאוחר
אוכל אני מכינה יותר אבל לא קרובה ללאפות את מה שאני רוצה
אנשים לא מוותרים על העקרונות שלהם בקלות וביום אחד והם תמיד יצפו שתוותרי על שלך. תמיד טוב לא להיות עקשנית מדי ולהגיע לפשרה, אבל לא לוותר כי זה לסבול תחת תנאים לא הוגנים לדעתי.. :/
בכל מקרה בהצלחה, מאמינה בך שתצליחי לעבור את זה, אולי לא דרך ריבים ומרד אבל בדרך שלך :)