אני חייבת לפרוק למישהו...

היום רבתי עם ההורים ובעקבות זה גם עם אחותי. הכל נפל עליי. זה התחיל ממשהו שטותי בטירוף והמשיך לקללות שבאות מהם, מי שמסתקרן לשמוע מה בפרטי... תמיד כשהם כועסים עליי וצורחים עליי, וכשאני במצב על הפנים עם דמעות בסלון לא יודעת איפה לקבור את עצמי או לאיפה לברוח, אחותי הקטנה בת העשר עושה את עצמה צדיקה ופשוט עוזרת להם פתאום בכל מה שאפשר ונהיית מקסימה, שעה אחריי באו אלינו חברים, אני מנסה לתקשר איתה והיא מה אומרת לי ? אני לא מדברת איתך, העצבת את ההורים שלי אז אני לא מדברת איתך. זה לא אמור להיות הפוך ? אחוות אחיות ? שהיא תתמוך בי קצת ? הם אמרו לי דברים נוראיים אני כותבת את זה עם דמעות. אחותי לא מצליחה להיות לי לאחות טובה וגם אני לא. אמא שלי רצה לספר ישר לסבתא שלי הכל ולסבתא שלי זה עושה רע בנשמה, מוריד לה שנים מהחיים, היא אמרה לי בעצמה שכל פעם כשאומרים לה משהו רע עלינו היא מקבלת סחרחורת ומרגישה רע, במה היא אשמה ? יש לי משפחה נוראית, באלילפעמים לבקוח לפנימייה כבר. אבא שלי וגפ אמא שלי אמרו לי היום דברים נוראיים !! מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות ? חוויתם משהו כזה פעם..? אני צריכה לחכות שאחותי תתבגר ..? היא לא נתנה לי לדבר איתה אפילו עכשיו היא מתנהגת כמו תינוק. נמאס לי כאן מכולם