אני מרגישה שאם אני אמות אני לא אהיה חסרה לאף אחד חוץ מהמשפחה שלי, מישהו מזדהה?

אממ כן סוג של.. אולי לאנשים בודדים פה ושם אבל סך הכל כן

לפעמים יוצא לי לחשוב על זה (לא בקטע אובדני) כי בשגרה אני מקבלת פחות תשומת לב
אני בטוחה שזה לא נכון, גם לגביי וגם לגבייך. לא תמיד קל לאנשים להראות אהבה ואכפתיות אבל אני בטוחה שאכפת להם.

בהחלט לא מזדהה.
זה שאת כותבת "אף אחד חוץ מהמשפחה שלי"
זה בהחלט מזלזל (סליחה אם אני פוגעת בניסוח אבל מנסה להבהיר את עצמי) מכיוון שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב שיש לנו והאנשים הכי קרובים אלייך.
ולמה את חושבת מחשבות כאלה? מוזמנת לשתף בפרטי\פה.

וואי אני כלכך מבינה אותך
זה מרגיש כאילו אני לא אהיה חסרה, אבל אני מנסה לחשוב חיובי
תנסי גם את 3>

אנונימית יקרה,
שאלתך הטעונה מהדהדת למרחקים.. נדמה שאת מהרהרת במחשבות מרסקות וכואבות שמציפות אותך, ואולי מובילות אותך לתחושה של חוסר אונים וייאוש.. נשמע שאת מרגישה בודדה בעולם, כמעט חסרת משמעות, עד שנדמה לך שאף אחד לא יבחין בלכתך חוץ מהקרובים אלייך ביותר..
יקרה, הפוסט שלך מעלה בי דאגה רבה לשלומך, ויחד עם זאת נדמה שאת מחפשת את אחר אוזן קשבת ומכילה שתזדהה עם התחושות שלך.. האם שיתפת מישהו קרוב במחשבות המטלטלות האלו? את המשפחה, או אולי חברה קרובה?

רציתי לשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואשמח להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד המתנדבים שלנו, באוויה חמה וללא שיפוטיות. אם תרצי לשתף בתחושות שלך ובמחשבות שמעסיקות אותך, להתייעץ על כל דבר.. נשמח להיות לך לאוזן קשבת, תומכת ומכילה.

הלינק לצ'אט נמצא למטה, אנחנו שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר