למה גם כשאנחנו מוצאים את משמעות החיים אנחנו עדיין מרגישים שהחיים חסרי משמעות?

כי אנחנו מרגישים שלא השגנו אותה עדיין

כי למעשה לחיים אין באמת משמעות, כל מה שנשאר לך זה להנות ולהסתפק בתשובות שלא קיימות, תנסה לחייך תנסה למצוא חברים, שמחה שמחה זה מה שמחזיק אותנו בחיים תמצא את מה שגורם לך לאושר ותחזיק אותו קרוב אלייך קרוב מאוד

להגיד לך את האמת בלי לבאס?
כי גם אם מוצאים את משמעות החיים אנחנו מבינים שאנחנו כלום חוץ מגרגיר קטן בחלל ענק שלא משפיע על כלום, והמקסימום שאנחנו נשאיר אחרינו זה קצת אבק.

כי לחיים אין משמעות. הכל שקרי. אבל הדרך להתמודד עם זה היא ליצור משמעות ולמצוא סיבות להמשיך לחיות.

ככה זה

אנחנו מרגשים ככה?