אנשים שרוצים קרבי כנסו

שירות משמעותי, לחוות צבא באמת, לא לוותר לעצמי מבחינת קושי אם אני יכול

חלום מגיל קטן להגן על המדינה שלי ועל האנשים שלי ולהחזיר לחיילים ששומרים עליי 24/7

שואל השאלה:
אתם מודעים לזה שתעבדו קשה ותראו פעם בחודש בית בזמן שגובניקים חוזרים כל יום הביתה

אני לא מפונק כמו האנשים שהולכים לשעה וחצי ביום לשים רגל על רגל במשרד שלהם בתל אביב ולשתות קפה אני רוצה לתת את כולי להגן על המדינה

אחרי הכל זה צבא ולא קייטנה, לא באתי לנוח בצבא אלא לעבוד קשה ולהיות חייל טוב ולדעתי זה שווה את זה

שואל השאלה:
לצבא באים כי זה חובה

מי שבא רק כי זה חובה יכול להוריד לעצמו פרופיל בקלות ולהיות ג'ובניק, כל מי שהולך לקרבי מודע לזה שהוא יכל לעשות קומבינה ולא להיות שם

שואל השאלה:
כולם באים כי זה חובה זה כל הקטע של גיוס חובה

אבל אנחנו נרגיש משמעותיים יותר ושאנחנו מנצלים את הזמן שלנו^

כשהייתי ילד ב 2014, ראיתי בטלווזיה עוברים את הגבול ונכנסים לעזה.
במלחמה הבאה הילדים שלהם יצפו בי

כשהייתי בת חמש אמא שלי סיפרה לי על חבר שהיה ממש קרוב למשפחה שלי שנפל בפעילות מבצעית. מאותו יום אמרתי לעצמי שאני אמשיך את הדרך של אותם לוחמים ולוחמות שלא הספיקו לסיים אותה. אני אשמור על הבית.

שואל השאלה:
זה שמישהו מת לא אמור להוריד מהמוטיבציה?

לא, זה שמישהו מת אמור להראות שמשהו לא בסדר ואמור לגרום לי לרצות לתקן את זה.
זה שמישהו מת גורם לי להבין שיש אנשים שהתחילו דרך, דרך כל כל יפה וטובה, ולא הצליחו לסיים אותה.
זה שמישהו מת מראה לי שיש כל כך הרבה אנשים שנשארים ילדים בני 18, 19, 20, 21, 22... וכן האלה, נשארים *ילדים* לכל שאר החיים שלנו, רק כי הם רצו להכניס קצת אור לעולם, לשמור עלינו.
זה שמישהו מת מראה לי שאותם ילדים, גם להם היו חלומות חמורות... אבל הם לא זכו להגשים אותם.
זה שמישהו מת מראה לי את החור העצום שנפער בלב של אנשים שאיבדו את הילד, החבר, הבן משפחה, שלהם. ואני פה כדי לנסות, רק לנסות, להמשיך את הדרך שלהם ולגרום לאותו חור להפוך לקצת יותר קטן. קצת.