אתמול נפטרה לי האישה שאני הכי אוהבת בעולם..

אני מצטערת יפה שלי❤
באמת שאם את צריכה לפרוק אני כאן❤

היי יקירה.
היא במקום טוב יותר,
זהו חלק מגלגל החיים, עם כל העצב שבדבר.
זה בסדר להרגיש שבורה, אבל צריך לדעת להתרומם מהאבל.
היא הייתה רוצה לראות אותך שמחה, חזקה, ואת כזו!

קרה לי אותו דבר, בחופש הגדול שנה שעברה שתי הסבתןת דלי נפטרו באותו שבוע.
תחשבי שעכשיו היא לא תסבול יותר, והיה לה יותר טוב. אני מניח שהיא תמיד אהבה אותך והיא עדיין אוהבת וכל מה שהיא רצתה זב שתהיי שמחה, אז אין למה להרוס את זה

משתתפת בצערך..
תקשיבי אני יודעת שזה ממש קשה וגם אני לא מבינה את זה אבל מתישהו נצטרך להבין שזה דרך החיים,היא עדיין שומרת עלייך היא תמיד תהיה איתך כל הזמן והיא גאה בך עכשיו היא לא הייתה רוצה שתהיי עצובה היא הייתה רוצה שתהיי שמחה וחזקה.היא במקום טוב יותר עכשיו ואני בטוחה שאת תתגברי על זה

שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה לקום כל בוקר כל החיים שלי ולהיזכר שאין אותה יותר ושאין לי עם מי לדבר. אני לבד.

זה מובן.. היא תהיה חסרה לך.. מאוד.. אבל אל תהרסי את כך מה שהיא רצתה, שיהיה לך טוב ושתהיי שמחה
תנסי לדבר עם חבר / חברה
משפחה
אל תשכחי שהמשפחה שלך עוברת אותה אבדה, תחזקו אחד את השני

כולנו פה איתך ננסה לעזור לך וגם הזמן יעשה את שלו גם אני אחרי הפטירה של סבא שלי חשבתי שאהיה עצובה כל החיים בגלל זה אבל הזמן באמת עושה את שלו ואת תביני שעכשיו יותר טוב לה את תתגברי על זה אני יודעת❤❤❤

אני כל כך מצטער לשמוע. גם לי זה קרה ונכון זה עצוב. תנסי לא לחשוב על זה ותחשבי על דברים שמחים. אם את צריכה משהו אני כאן

שואל השאלה:
אני יודעת שמתישהו הזמן יגרום לי להרגיש טוב יותר אבל כרגע אני מרגישה הכי רע שהרגשתי כל החיים שלי ואני לא מסוגלת להיות עם המשפחה כי גם הם בוכים כל היום וזה רק מקשה עליי ואני לא יכולה לדבר עם החברים כי אני לא מרגישה בנוח לגרום להם להרגיש רע איתי, אני לא מסוגלת לזה

שואל השאלה:
אני מרגישה שאין טעם לכלום

היי יקרה,

שומע את זעקתך כאשר תחושות עמוקות מביאות עמן מחשבות שמטרידות את נפשך.
קשה לדמיין איך אובדן בן משפחה אהוב יכול לרסק ולטלטל את הקרקע שהרגישה לנו יציבה..
כמה הגעגוע והזכרונות יכולים לייסר, ולהותיר אחריהם תחושת ריקנות קודרת..
נדמה שחששות רבים מעיקים ומשתקים אותך ולא נותנים לך מנוחה.
ממילותייך עולה שאת חשה חוסר אונים, אפילו עד כדי כך שציינת כי את לא מוצאת טעם לחייך, ואני דואג לשלומך.
כבר מהתגיות והתמונה ניתן להסיק על תחושת בדידות ואולי ייאוש מסויים..

למרות הכאב,- נראה שהצלחת להעלות על הכתב את מה שאת מרגישה ואת מה שעובר עלייך..
מתאר לעצמי כמה לא מובן מאליו לאגור כוחות כדי לבקש עזרה.
אולי זה מעיד על רצון עז להרגיש פחות לבד בהתמודדות המתסכלת..

מזמין אותך להגיע לצ'ט שלנו באתר סה"ר, כדי לא להיות לבד עם רגשותייך בזמנים שכאלו.
תוכלי לפרוק שם איתנו באנונימיות מוחלטת את שעל ליבך.
נהיה שם איתך כדי לתת כתף ואוזן קשבת, ואולי יחד נמצא דרכים להקל על התחושות והמחשבות, ולו במעט..

אנחנו כאן איתך, את לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר

משתתפת בצערך❤
גם לי זה קרה לא מזמן ואת מוזמנת לדבר איתי.

טבעי שתרגישי כך, האובדן עדיין טרי.
עם הזמן, תצטרכי לחזור לשגרה.
הכאב אף פעם לא חולף, אבל יש חיים שמחכים לך שם בחוץ.