כתבתי תקציר לאחד הספרים שאני כותבת..

יומני היקר... מה קורה לי?! אני חושבת שאני משתגעת.. מדמיינת הכל אולי. שום דבר לא הגיוני! אני שונאת שדברים לא הגיוניים.
יכול להיות שכלום לא קרה וזה רק חלום.. זהו זה, רק חלום. אבל זה מוחשי מידי כדי שזה יהיה חלום. אני ממש רואה ומרגישה, מרגישה כאב שמחה הכל. שאלתי את שחר כמה פעמים וגם הוא חושב שזה חלום. צ'יפ אומר שזה ברור שנרגיש ככה כי סוג של כמעט נהרגנו על ידי ילדים מוזרים עם עיניים שחורות, ממש שחורות. כשאני רואה אותם זה מרגיש כאילו אני לא שולטת במה שאני עושה. כאילו אני כן שולטת במה שאני עושה אבל זה מרגיש כאילו הילדים האלה יכולים לראות את כל מה שעובר לי בראש. לא הייתי צריכה להכנס לבית הזה.. ידעתי שזה יגמר רע, אבל לא! שחר חייב לרוץ לפתוח דלת אל עולם שבו הכל חרא, כן חרא. אני אמרתי חרא! אני לא מקללת בכלל אז זה אומר שמה שקורה לי ממש רציני. אני מקווה שאם אני בכל זאת אמות מהזאבים או הילדים האלה או השדים (וואו יש כל כך הרבה דברים שיכולים להרוג אותי..) אז מישהו יראה את היומן הזה, וידע את כל מה שעברתי. אני רק רוצה שהסיוט הזה יגמר כבר. לא איכפת לי שקורין והשפוטות שלה יציקו לי שוב, אני יודעת שרציתי לברוח, אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה לחזור.

רוב הספר לא קשור ליומן ודברים כאלה זה רק התקציר :)

אם זה מעניין מספיק.. איפה אני יכולה לפרסם את כל הספר? (367 עמודים)

19 במרץ 2021, 13:10