אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון...

יש לי בן דוד שהוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו יכולים לבלות שעות יחד. הוא הבן אדם הכי חשוב לי בעולם.
ובנוסף אנחנו באותה כיתה. הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לי.
הוא הצטרף לכיתה ב-ג, ואני הצטרפתי ב-ה. לפני שהצטרפתי, בחופש הגדול בין ד ל-ה, הוא ישן אצלי שבוע, וכל הלילה הוא היה מספר לי על הכיתה. בלעדיו הייתי במקום אחר לגמרי. בזכותו ידעתי הכל על כל אחד וידעתי איך להתחבר איתם.
ולפני יומיים נפגשנו, והוא סיפר לי שכנראה המשפחה שלהם עוברים לניו זילנד שנה הבאה.
ואני ממש החזקתי את עצמי לא לבכות באותו רגע, והגעתי הביתה ופשוט התפרקתי. זה עוד לא בטוח, אבל רוב הסיכויים.
אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו. הוא הרים אותי תמיד כשהייתי על הרצפה. תמיד הצחיק אותי, ולא רק אותי. הוא בן אדם פשוט קורע. כשהייתי קטנה סבא שלי צעק עליי, ומאז לא רציתי לישון אצל סבא וסבתא שלי, והוא יום אחד קם ואמר שהוא רוצה לעזור, לקח אותי והלכנט לישון אצלם יחד. בקיצור, הנקודה שלי זה שהבן אדם הזה הוא הכל בשבילי. והוא עובר לקצה השני של העולם
איך להפסיק לבכות? אני מרגישה שהעולם מתמוטט עליי