טוב אני חייבת שתעזרו לי, איך לחזור לכתוב כל יום בלי תירוצים?

תכתבי מתי שבא לך
חח

אתחיל בזה שלהכריח את עצמך לכתוב כל יום זה לא טוב ומכניס אותך לבלוק אומנותי, אבל לא אוכל לעצור אותך.

תקדישי לעצמך שעה ביום שאת חייבת לרשום ותרשמי אותה ביומן ותשימי לעצמך תזכיר, בשעה הזאתי את לא יכולה לעשות כלום חוץ מלרשום, ועד שלא תסיימי אל תרשי לעצמך לעשות משהו אחר. תשמעי גם מוזיקה לפני יכול להביא לך השראה.

שואל השאלה:
יופי אבל למה להיות מעצבן? תלמדו כבר לקרוא מה כתוב. תאמינו לי שאני מכירה את עצמי מספיק טוב... אני סתם נופלת לבור הזה של חוסר חשק וזהו

ההפך, כשכתבתי כל יום זה זרם לי ולא היה לי שום בלוק. דווקא לקחת הפסקה כי "היום לא בא לי לכתוב.." זה מה שיוצר את הבלוק אצלי. זה נורא קל בשבילי לומר "עכשיו אני אנגן בגיטרה/עכשיו אני אצייר או לא יודעת מה..." ולא לכתוב ואז אני יכולה גם חודש לא לגעת בסיפור שיש לי וכל המומנטום הולך לפח.
אני מאוד משתדלת לא לקחת הפסקות ממש ארוכות.

שימי שעון מעורר לשעה קבועה וכל פעם שהוא יצלצל זה יזכיר לך לכתוב, תפני לזה זמן

מה את רצינית?
אני מאוד אוהבת לכתוב, כתיבה זה באמת בין הדברים האהובים עליי.
אבל אני ממש לא אומרת לך תכתבי כל יום.
כתיבה לא צריכה להיות דבר שאת מכריחה את עצמך לעשות, זה דבר שאת צריכה להרגיש.
כשאת מרגישה הכתיבה יוצאת טובה ואמיתית, אם את תכריחי את עצמך לכתוב זה יהיה כמו להכריח את עצמך לשבת ולעשות תרגילים במתמטיקה.
אם את באמת אוהבת לכתוב, את תכתבי כשתרגישי שיש לך מה להגיד.
כשאין לך מה להגיד ואת סתם מכריחה את עצמך להגיד דברים, את עלולה להגיד דברים שאת לא באמת מתכוונת אליהם.

אני אישית לא מאמין בלכתוב כל יום, כמו שאמרו מעלי, זה גורם למחסום כתיבה וגם קצת הורג את המוזה.
אבל זה תלוי מה את רוצה לכתוב ומה את כותבת בכללי, ואני אסביר:
נגיד ואת כותבת ספר: לדעתי לכתוב "בכוח" לא יעשה טוב לכתיבה כי מרגישים את זה בקריאה, שיש חלקים שנתקעים יותר ומרגישים כאילו כתבו אותם בכוח. בקטע הזה אולי כדי שתנסי לשחק עם נקודות מבט, לכתוב משהו שכבר כתבת מנקודת מבט אחרת, לא רק של דמויות אחרות אלה גם מספרים שונים, בזמנים שונים.
אם את רוצה פשוט לכתוב כדי לפתח משמעת עצמית אני לא חושב שזו הדרך, משמעת עצמית זה דבר שלדעתי קצת פוגע ביצירתיות, כשמכריחים מישהו לעשות משהו, הוא עושה את זה פחות טוב ולפעמים גם יותר חפיף רק כדי לסיים ולהגיד "הנה סיימתי."
אם את רוצה לפתח משמעת עצמית את יכולה לעשות את זה בלקבוע לעצמך 'חוקים אישיים' נגיד, לא לאכול ממתקים במשך שבוע, להתקלח בפחות מ5 דקות, לסדר את החדר כל יום.
דברים שהם יותר סיזיפים יהפכו להרגל בסופו של דבר.

שואל השאלה:
למה לדעתכם זה גורם למחסום כתיבה? אני לא מתכוונת להוציא בכוח מילים, אבל כן טיפה להתאמץ ולא סתם לוותר..

נגיד עכשיו די הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב משהו. בהתחלה יצא טיפה מוזר וקצת מאולץ, אבל בסוף כתבתי יותר משעה.
לפעמים סתם צריך טיפה לנסות. מה אם הייתי מוותרת לעצמי? לאן הייתי מגיעה.
דרך אגב אצלי זה לא פוגע ביצירתיות, ההפך. בגלל זה אמרתי, אתם לא מכירים אותי אז תאמינו לי שאני יודעת מה טוב בשבילי. כשהייתי בצבא הייתי כותבת כל יום, ממש כל יום. גם סיפורים, גם שירים, הכל והייתי מאוד יצירתית. לעומת זאת, עכשיו אני כותבת פעם בשבועיים במקרה הטוב והיצירתיות שלי ברצפה.

אני פשוט לא חושב שלהכריח בן אדם לעשות משהו יצירתי מוביל לדבר טוב, לדעתי זה סתם מיאש את הנפש והופך את הכתיבה- תחביב, למשהו שחייבים לעשות כי מישהו אמר לך לעשות את זה (במקרה הזה המישהו זה את אבל הרעיון אותו א
רעיון).
תחביבים צריכים להעשות כשנהנים מהם, אחרת זה הופך מתחביב לחובה אישית וזה עלול לגרום לך פשוט להפסיק להנות מזה לגמרי.

עכשיו, זה דבר מאוד מאוד שונה כשהכתיבה נהפכת להיות העבודה שלך וכמובן גם הפרנסה שלך, במקרים כאלה באמת חייבים לכתוב כמובן אבל אני בסך הכל חושב שתחביב צריך להישאר בגדר תחביב, אין בעיה להשקיע בו יותר ולפתח אותו, אבל לדעתי זה חבל להנות ממשהו כלכך ובסוף לפרוש ממנו כי הוא מתחיל להיות מעוס

שואל השאלה:
נכון, פעם כן הייתי כותבת כל הזמן והייתי ניהנת מזה, אבל כנראה שכתבתי יותר מדי כי כתיבה פחות מושכת אותי ואני מעדיפה לעשות דברים אחרים.
הבעיה שהתחלתי סיפור ויש לי עוד כמה שאני צריכה לטפל בהם ואני מרגישה שאני מזניחה אותם. אני יודעת שזו לא הבעיה ברעיונות, אלא בכך שאני לא עקבית מספיק, שאני אומרת לעצמי "אני לא אכתוב כי אני מקשיבה למוזיקה.." למרות שאני כן אוהבת לכתוב, אני לא עושה את זה. אני מוותרת לעצמי וזה עושה לי רע.

אז פשוט... אל תוותרי לעצמך? לא יודע איך בדיוק להגיד את זה אבל אם את מרגישה שאת מוותרת לעצמך לנו אין דרך לעזור לגבי זה.
ממה שאני יודע, אם את רוצה לא לוותר לעצמך תגידי לאנשים שאת התחלת לכתוב כל יום, תספרי את זה לכל מי שיכול לשמוע.
קל לוותר לעצמך, כי אתה זה עצמך ולא אכפת לך מזה יותר מדי, אבל
ברגע שאנשים אחרים יהיו מעוניינים בזה ויהיו מאחורייך פתאום זה כבר לא לאכזב את עצמך, זה לאכזב אותם, זה להפר מילה. אני מאמין שמילים שנותנים לאחרים הרבה יותר חזקות ממילים שנותנים לעצמך. תחשבי על זה טיפה.



אגב, הכתיבה לא חייבת להיות משהו ספרותי כזה, לדעתי מספיק שאת כותבת כאן בסטיפס ומשקיעה בבחירת המילים, שמה לב לשגיאות ולניסוח ואת כבר עושה עבודה טובה.

ובנוגע לבניית סיפורים, כשיש לך מחסום כתיבה או שאת רוצה לכתוב משהו את תמיד יכולה לנסות לכתוב את השלד של הסיפור, מה את רוצה להעביר בכל קטע ואיך תעשי את זה. כמו כן את יכולה לכתוב את כל מה שלא יקרה בסיפור כדי לנקות קצת מהראש שלך רעיונות ולחדד את הרעיון של הסיפור

אפילו תתחילי לכתוב לעצמך: 'אני לא רוצה לכתוב' ולאט לאט תכתבי מה שאת מרגישה באותו רגע סתם על דף כלשהו זה ייתן לך השראה