שאלה קצת ארוכה, אישית, עם סיפור חיים מעניין, שווה קריאה

אני כיום בגיל 25, והסיפור שאני מביא כאן מתחיל בסוף כיתה י"א כשהתחלתי לשתות אלכוהול עם חבורה חדשה שאיתה התחלתי לצאת, וזה הפך למנהג קבוע.
בשלב מסוים ראיתי שהם מעשנים מריחאונה והצטרפתי גם, זה היה נחמד בהתחלה והייתי בטוח שלא אתמכר. ואז תוך כמה שנים זה התחיל להיות המון מריחואנה, הייתי מתארגן עצמאית ואפילו גידלתי קצת. וזה התחיל "לדפוק לי את הקופסא", התחלתי לקבל לפעמים מהמריחואנה קצת חרדות קלות או פרנויות אבל לא לקחתי את התופעות ברצינות. והמשכתי לעשן עוד ועוד.
עד שיום אחד אחרי כמה שנים ככה, הגעתי למצב מעורער מאוד של איבוד תפיסת המציאות ואושפזתי בכפייה, כשהשתחררתי נכנסתי לדיכאון ארוך וקשה מאוד וקיבלתי תרופות שלא עזרו לי ואפילו החמירו את המצב, איבדתי תקווה והתחלתי סמים יותר מסוכנים מתוך מחשבה שאין מה להפסיד ואולי זה מה שיעזור.
עד שמצאתי את עצמי אחרי שימוש והתפרעות עצור במשטרה. הבנתי שאני על הקרשים.
ראיתי שהסמים עשו לי ממש גרוע והחלטתי להפסיק.
לקח לי הרבה זמן וכשלונות בלהפסיק והיה נראה שאין כמעט סיכוי, עד שקבלתי עזרה ועברתי מה שעברתי והפסקתי, וכבר כמה שנים אני לא נוגע בכלל.

המצב התחיל להשתפר, התחלתי להתרחק מכל החבורות והחברים שלקחו סמים והכרתי חברים וחבורות חדשים. ואז לאט לאט ביחד עם הרבה קושי והתמודדות קרו דברים.
התקבלתי לעבודה מכובדת וקיבלתי קידום, התקבלתי ללימודים נוצצים שלא כל אחד מתקבל אליהם, קיבלתי את הרישיון נהיגה בחזרה. והקשר עם המשפחה שלי משתפר. הסתדרתי על דירת שותפים מעולה. קניתי רכב צנוע. כל זה לקח כמה שנים.
בין לבין חוויתי גם כשלונות ומפחי נפש.
והתמודדתי מול התחושה הזאת שדברים לא זזים.
ציפיתי שתוך שנה אגיע לייעוד שלי ולזוגיות ואהבה ולאושר. אבל זה לא קורה בין לילה.
עדיין לא מצאתי את הייעוד שלי, ובכל זאת אני מנסה, לאחרונה התחלתי לימודים חדשים, פחות נוצצים אבל אני חדור מטרה להצליח אותם. לבינתיים.


אז מנקודה זו, מה בעצם רציתי לשאול אותכם:

א. האם לדעתכם יש לי עוד הפתעות טובות לחכות להם?
ב. מה אתם עושים כשחסר לכם מוטיבציה,
מה מניע אותכם לפעולה?
ג. מה אתם מאחלים לי?
ד. איזה לקחים אתם מפיקים מהסיפור שלי
וגם, מה אתם אומרים עליו