מה המשפט שאמרו לכם שגרם לכם לחשוב על העולם בצורה שונה?

תחיה תרגע, לא כל אחד זוכה לחיות

אמא שלי אמרה לי פעם אחרי שאמרתי לה שאני מאמינה בגלגול נשמות - "לא עדיף למות ודיי? כאילו תחשבי על זה שזה סיכוי של 50/50 שיצא לך חיים טובים רוב האנשים סובלים בחיים. למה שתרצי לחיות שוב למה שזה יהיה מה שתבחרי להאמין בו?"

ולא יודעת זה נשאר איתי כזה האם החיים הם באמת זכייה או שזה סבל.
אני תמיד ראיתי את זה כזכייה אבל זו נקודה למחשבה.

רק שכוח האהבה ינצח את האהבה לכוח העולם ידע שלווה

פעם אמרו לי "הנאצים התעללו בהם ועכשיו הם הפכו לנאצים בעצמם"
כי הם היו בתקופת השואה אז יש להם כל מיני שריטות כמו שאחרי גיל 18 הם זורקים את הילד מהבית (בקטע שאין לו לאן לחזור ולא עוזרים לו כלכלית ולא כלום שיסתדר לבד כזה), עוד קטע זה שהם נועלים את המקרר עם מנעול כדי שהילדים לא יוכלו לאכול אלא אם זה בשעות שהם נותנים, ולא אוכלים עד שלא כולם בשולחן ואסור להתחזר.
יש להם עוד כמה שריטות מוזרות לאללה.
מזל שכל הילדים שלהם כבר בוגרים אבל גם הם סוחבים איתם את השריטות של ההורים שלהם.

אז זה גרם לי באמת לחשוב, האם מה שאתה חווה אתה נהפך להיות גם כן.