10 תשובות
שואל השאלה:
אמה סטיילינסון עוברת לבית ספר חדש. בבית ספר הקודם לא היו לה הרבה חברים, כי כולם אהבו אותה רק בגלל ההורים שלה ולא בגללה והיא אף פעם לא הבינה למה.
1 בספטמבר
היי אני אמה, אמה סיילינסון והיום אני עוברת לבית ספר חדש. האמת שאני מאוד לחוצה, עכשיו השעה 7:00 אבל אני ערה כבר ממזמן מרוב הלחץ.
אמה התחילה להתארגן לבית ספר החדש והיא הייתה מוכנה כבר ב7:45 אפילו שהבית ספר מתחיל רק ב8:30
כשהיא הגיעה לבית ספר היא לא הכירה אף אחד אבל היא ישר ראתה שתי בנות שהיא רצתה להכיר. "היי אני אמה" היא אמרה לבנות. "אני נוי וזאת יובל" הן ענו לה.
"אנחנו בדרך לקפיטריה, רוצה לבוא איתנו?" יובל אמרה ואמה כמובן באה איתן, ומאוד שמחה שהיא לא לבד ביום הראשון בלימודים.
"אתן עושות משהו היום?" נוי שאלה. יובל ואמה ענו שלא, אז נוי הזמינה אותן אליה הביתה אחרי הלימודים. כשהן הגיעו לבית של נוי, הן ראו את אמא שלה, קארין. "שלום אני קארין, אמא של נוי, ואת?" קארין אמרה "אני אמה, אמה סטיילינסון. עברתי היום לבית ספר של נוי ויובל" אמה ענתה, וקארין הייתה בשוק. אבל אמה לא הבינה למה.
2 בספטמבר
היה כלכך כיף אתמול עם נוי ויובל. אבל עדיין לא הבנתי למה אמא של נוי הייתה בשוק מהשם שלי, היום בבית ספר אני אשאל אותה.
הגעתי לבית ספר ושאלתי את נוי למה אמא שלה הייתה כלכך בשוק, אבל היא בעצמה לא ידעה.
החלטתי לשכוח מזה והלכתי לשיעור.
זה מה שכתבתי בנתיים וזה הרעיון של ההמשך:
תוך כדי היא תנסה להבין מה מיוחד בהורים שלה (כאילו הארי ולואי) ואז הם יתחילו לספר לה ולהיזכר בלהקה והכל ואז היא תבקש לראות את ליאם זאין ונייל ולשמוע את השירים שלהם ואז הם ישמיעו לה שירים והיא תיפגש עם זאין ונייל וליאם (וגם הארי ולואי יבואו) ואז כאילו בשלב מסוים הלהקה תחזור
אמה סטיילינסון עוברת לבית ספר חדש. בבית ספר הקודם לא היו לה הרבה חברים, כי כולם אהבו אותה רק בגלל ההורים שלה ולא בגללה והיא אף פעם לא הבינה למה.
1 בספטמבר
היי אני אמה, אמה סיילינסון והיום אני עוברת לבית ספר חדש. האמת שאני מאוד לחוצה, עכשיו השעה 7:00 אבל אני ערה כבר ממזמן מרוב הלחץ.
אמה התחילה להתארגן לבית ספר החדש והיא הייתה מוכנה כבר ב7:45 אפילו שהבית ספר מתחיל רק ב8:30
כשהיא הגיעה לבית ספר היא לא הכירה אף אחד אבל היא ישר ראתה שתי בנות שהיא רצתה להכיר. "היי אני אמה" היא אמרה לבנות. "אני נוי וזאת יובל" הן ענו לה.
"אנחנו בדרך לקפיטריה, רוצה לבוא איתנו?" יובל אמרה ואמה כמובן באה איתן, ומאוד שמחה שהיא לא לבד ביום הראשון בלימודים.
"אתן עושות משהו היום?" נוי שאלה. יובל ואמה ענו שלא, אז נוי הזמינה אותן אליה הביתה אחרי הלימודים. כשהן הגיעו לבית של נוי, הן ראו את אמא שלה, קארין. "שלום אני קארין, אמא של נוי, ואת?" קארין אמרה "אני אמה, אמה סטיילינסון. עברתי היום לבית ספר של נוי ויובל" אמה ענתה, וקארין הייתה בשוק. אבל אמה לא הבינה למה.
2 בספטמבר
היה כלכך כיף אתמול עם נוי ויובל. אבל עדיין לא הבנתי למה אמא של נוי הייתה בשוק מהשם שלי, היום בבית ספר אני אשאל אותה.
הגעתי לבית ספר ושאלתי את נוי למה אמא שלה הייתה כלכך בשוק, אבל היא בעצמה לא ידעה.
החלטתי לשכוח מזה והלכתי לשיעור.
זה מה שכתבתי בנתיים וזה הרעיון של ההמשך:
תוך כדי היא תנסה להבין מה מיוחד בהורים שלה (כאילו הארי ולואי) ואז הם יתחילו לספר לה ולהיזכר בלהקה והכל ואז היא תבקש לראות את ליאם זאין ונייל ולשמוע את השירים שלהם ואז הם ישמיעו לה שירים והיא תיפגש עם זאין ונייל וליאם (וגם הארי ולואי יבואו) ואז כאילו בשלב מסוים הלהקה תחזור
אנונימית
אמאלה למה זה כזה ארוך
שואל השאלה:
זה כאילו 1 בספטמבר זה הפרק הראשון וה2 בספטמבר הפרק השני ואז זה הרבה יותר קצר
זה כאילו 1 בספטמבר זה הפרק הראשון וה2 בספטמבר הפרק השני ואז זה הרבה יותר קצר
אנונימית
דב ראשון, אני מעריצה שלהם אז מי יודע אולי אקרא אותו יום אחד.
דבר שני, מה שאני הולכת לכתוב עכשיו זה מנקודת מבט של קוראת ולא כותבת.
אני חושבת שזה קצת מוזר לקרוא פסקאות אחת מנקודת המבט של אמה ואחת מנקודת מבט צדדית, שמספרת מה היא עושה.
בנוסף, הייתי מוסיפה קצת רגשות ותלונות שלה ומרכיבה קצת בעניין של ההגעה לבית ספר.
היא מגיע לבית ספר חדש, תנסי לחשוב מה את היית מרגישה ותתארי את זה.
את יכולה להוסיף גם תיאורי מקום ואנשים. ממש ליצור לה בית ספר עם מסדרונות וצבעים ואיך הוא נראה. וגם עם הדמיות, תתארי קצת איך נראת אמה (מקווה שהיא קיבלה שיער מתולתל ועיניים כחולות), איך נראות החברות שהיא פגשה. ותאריך גם איך היא פגשה את החברות שלה ומה היא הרגישה באותו זמן.
בקשר לעלילה, אולי שהיא תמצא איזשהו אלבום תמונות ישן ותמצא בו תמונות של הלהקה וכל מה שהם עשו,תספר להורים שלה והם יספרו לה קצת.
אחר כךת היא יכולה לחפש אחרי חברי הלהקה בלי שההורים שלה (המושלמים האלו) ידעו.
דבר שני, מה שאני הולכת לכתוב עכשיו זה מנקודת מבט של קוראת ולא כותבת.
אני חושבת שזה קצת מוזר לקרוא פסקאות אחת מנקודת המבט של אמה ואחת מנקודת מבט צדדית, שמספרת מה היא עושה.
בנוסף, הייתי מוסיפה קצת רגשות ותלונות שלה ומרכיבה קצת בעניין של ההגעה לבית ספר.
היא מגיע לבית ספר חדש, תנסי לחשוב מה את היית מרגישה ותתארי את זה.
את יכולה להוסיף גם תיאורי מקום ואנשים. ממש ליצור לה בית ספר עם מסדרונות וצבעים ואיך הוא נראה. וגם עם הדמיות, תתארי קצת איך נראת אמה (מקווה שהיא קיבלה שיער מתולתל ועיניים כחולות), איך נראות החברות שהיא פגשה. ותאריך גם איך היא פגשה את החברות שלה ומה היא הרגישה באותו זמן.
בקשר לעלילה, אולי שהיא תמצא איזשהו אלבום תמונות ישן ותמצא בו תמונות של הלהקה וכל מה שהם עשו,תספר להורים שלה והם יספרו לה קצת.
אחר כךת היא יכולה לחפש אחרי חברי הלהקה בלי שההורים שלה (המושלמים האלו) ידעו.
אני ממליצה לתאר קצת את המראה של נוי ויובל וממליצה לשנות את השמות שלהן ליותר אמריקאיים
*בבקשה לא להיעלב אם אני נשמעת קצת תוקפנית, אני באמת רק מנסה לעזור מהניסיון שלי בכתיבה ובקריאה!*
דבר ראשון, הפרקים קצרים מידי. לדעתי פרק צריך להיות לפחות 500 מילים אם את הולכת על פרק קצר, ופה יש 200 בלחץ.
דבר שני, את שינית גוף באמצע הפרק. הפסקה הראשונה הייתה בגוף ראשון: "היי, אני בלה בלה בלה ויש לי בלה בלה בלה", וההמשך היה בגוף שלישי: "היא הלכה לבלה בלה בלה ועשתה בלה בלה בלה". זה לא טוב, תשמרי על גוף אחיד לאורך כל הכתיבה.
עוד הערה שיש לי היא שהדמות הראשית מציגה את עצמה לקוראים בתחילת הפרק. זה לא טוב ותאמיני לי שזה מרתיע המון אנשים.
אם בתקציר את כותבת "*שם הדמות* הייתה בלה בלה בלה, עד שיום אחד בלה בלה בלה והחיים שלה השתנו" (לא שזה ניסוח טוב, כן? תקצירים כאלה זה גרוע מאוד) אז אין צורך שהדמות תציג את עצמה בתחילת הסיפור כי עוד מהתקציר אנחנו יודעים שהיא הדמות הראשית אז אין צורך.
דרך נוספת להציג את הדמות היא שמישהו יפנה אליה או שהיא תציג את עצמה בפני דמות אחרת.
לגבי התקציר שלך, במילה אחת: לא.
בתור אחת שקוראת המון ספרים, תקצירים כאלה לא מושכים קוראים. את צריכה לעשות את זה מעניין, מסקרן, משהו שיגרום לקוראים לרצות לדעת מה יקרה, לדוגמה:
"אמה סטיילינסון תמיד ידעה שמשהו שונה בה.
אף פעם לא היו לה הרבה חברים, כאלה שבאמת אהבו אותה. תמיד תשומת הלב הלכה אל ההורים שלה: הארי ולואי סטיילינסון. והיא אף פעם לא הבינה למה.
אך מה קורה כשסודות ישנים מתחילים לצוץ? האם בית הספר החדש שלה טומן בחובו את התשובה לשאלה שתמיד העסיקה אותה: מה כל כך מיוחד בהורים שלה?"
אני אישית הייתי מאוד מסתקרנת אם הייתי קוראת תקציר כזה והייתי מיד מתחילה לקרוא (נתעלם מהעובדה שאני לא קוראת פאנפיקים ונתמקד ברעיון עצמו, לא בדמויות).
עוד דבר: הניסוחים שלך. שעות זה לא דבר הכרחי. לאף אחד לא אכפת מהשעה המדויקת שבה אמה התעוררה והגיעה לבית הספר. להגיד משהו כמו: "אמה העיפה מבט בשעון ופערה את עיניה בבהלה; היא כמעט מאחרת לבית הספר!" ייתן נקודת מבט טובה על הזמן שבו מתקיים הסיפור (מוקדם בבוקר, קצת לפני שהלימודים מתחילים).
"כשהיא הגיעה לבית הספר היא לא הכירה אף אחד אבל היא ישר ראתה שתי בנות שהיא רצתה להכיר": איפה הרגשות? אמה מגיעה לבית ספר חדש, היא בודדה ומבולבלת. היא לא מכירה אף אחד. אולי במקום להגיד את זה בישירות, כאילו את מספרת את זה לחברה שלך, תגידי את זה, אולי: "אמה הביטה סביבה בחרדה. היא לא הכירה אף אחד והרגישה שכל המבטים ננעצים בה, הילדה החדשה והמוזרה. היא הביטה סביבה, מחפשת מישהו שתוכל להיעזר בו, לפחות מישהו שיוכל להסביר לה כיצד להגיע לכיתה.
מבטה נחת על שתי נערות בנות גילה, אחת מהן *תתארי אותה* והשנייה *תתארי אותה*. היא ניגשה אליהן בהיסוס, מחייכת. היא נופפה להן, מעט מפוחדת מחשש שידחו אותה. *תיאור, לדוגמה: שחורת השיער* הרימה את מבטה וחייכה."
את לא מספרת לחברות שלך מה קרה, שאת כותבת בקיצור מקוצר בלי שום תיאורים. את מספרת, את צריכה לפרט ולתאר.
לגבי הסיום של הפרק: פסקה שלמה לא צריכה לסיים פרק. את יכולה לסיים את זה ככה, לדוגמה:
"קארין נעצה בה מבט המום. נדמה היה ששמה של אמה הכניס אותה להלם, כאילו הקפיא אותה.
אמה זזה בחוסר נוחות. זה תמיד קרה לה כשסיפרה את שמה.
והיא אף פעם לא הבינה למה."
כשאת מנסחת את זה ככה, זה גורם לקוראים בעצם להבין שבמהלך הסיפור תהיה תשובה לשאלה, וזה גורם להם לרצות להמשיך לקרוא, כי השאלות שלהם יקבלו מענה בהמשך הסיפור.
*
זה הכל! אם את צריכה עוד עזרה או הערות את יכולה לפנות אליי בפרטי למה שתרצי ואני אשמח לעזור! אני אומרת שוב: אני מצטערת אם נשמעתי מעליבה או תוקפנית, זו באמת לא הייתה הכוונה שלי וסליחה אם נשמעתי ככה.
בהצלחה בכתיבה!
דבר ראשון, הפרקים קצרים מידי. לדעתי פרק צריך להיות לפחות 500 מילים אם את הולכת על פרק קצר, ופה יש 200 בלחץ.
דבר שני, את שינית גוף באמצע הפרק. הפסקה הראשונה הייתה בגוף ראשון: "היי, אני בלה בלה בלה ויש לי בלה בלה בלה", וההמשך היה בגוף שלישי: "היא הלכה לבלה בלה בלה ועשתה בלה בלה בלה". זה לא טוב, תשמרי על גוף אחיד לאורך כל הכתיבה.
עוד הערה שיש לי היא שהדמות הראשית מציגה את עצמה לקוראים בתחילת הפרק. זה לא טוב ותאמיני לי שזה מרתיע המון אנשים.
אם בתקציר את כותבת "*שם הדמות* הייתה בלה בלה בלה, עד שיום אחד בלה בלה בלה והחיים שלה השתנו" (לא שזה ניסוח טוב, כן? תקצירים כאלה זה גרוע מאוד) אז אין צורך שהדמות תציג את עצמה בתחילת הסיפור כי עוד מהתקציר אנחנו יודעים שהיא הדמות הראשית אז אין צורך.
דרך נוספת להציג את הדמות היא שמישהו יפנה אליה או שהיא תציג את עצמה בפני דמות אחרת.
לגבי התקציר שלך, במילה אחת: לא.
בתור אחת שקוראת המון ספרים, תקצירים כאלה לא מושכים קוראים. את צריכה לעשות את זה מעניין, מסקרן, משהו שיגרום לקוראים לרצות לדעת מה יקרה, לדוגמה:
"אמה סטיילינסון תמיד ידעה שמשהו שונה בה.
אף פעם לא היו לה הרבה חברים, כאלה שבאמת אהבו אותה. תמיד תשומת הלב הלכה אל ההורים שלה: הארי ולואי סטיילינסון. והיא אף פעם לא הבינה למה.
אך מה קורה כשסודות ישנים מתחילים לצוץ? האם בית הספר החדש שלה טומן בחובו את התשובה לשאלה שתמיד העסיקה אותה: מה כל כך מיוחד בהורים שלה?"
אני אישית הייתי מאוד מסתקרנת אם הייתי קוראת תקציר כזה והייתי מיד מתחילה לקרוא (נתעלם מהעובדה שאני לא קוראת פאנפיקים ונתמקד ברעיון עצמו, לא בדמויות).
עוד דבר: הניסוחים שלך. שעות זה לא דבר הכרחי. לאף אחד לא אכפת מהשעה המדויקת שבה אמה התעוררה והגיעה לבית הספר. להגיד משהו כמו: "אמה העיפה מבט בשעון ופערה את עיניה בבהלה; היא כמעט מאחרת לבית הספר!" ייתן נקודת מבט טובה על הזמן שבו מתקיים הסיפור (מוקדם בבוקר, קצת לפני שהלימודים מתחילים).
"כשהיא הגיעה לבית הספר היא לא הכירה אף אחד אבל היא ישר ראתה שתי בנות שהיא רצתה להכיר": איפה הרגשות? אמה מגיעה לבית ספר חדש, היא בודדה ומבולבלת. היא לא מכירה אף אחד. אולי במקום להגיד את זה בישירות, כאילו את מספרת את זה לחברה שלך, תגידי את זה, אולי: "אמה הביטה סביבה בחרדה. היא לא הכירה אף אחד והרגישה שכל המבטים ננעצים בה, הילדה החדשה והמוזרה. היא הביטה סביבה, מחפשת מישהו שתוכל להיעזר בו, לפחות מישהו שיוכל להסביר לה כיצד להגיע לכיתה.
מבטה נחת על שתי נערות בנות גילה, אחת מהן *תתארי אותה* והשנייה *תתארי אותה*. היא ניגשה אליהן בהיסוס, מחייכת. היא נופפה להן, מעט מפוחדת מחשש שידחו אותה. *תיאור, לדוגמה: שחורת השיער* הרימה את מבטה וחייכה."
את לא מספרת לחברות שלך מה קרה, שאת כותבת בקיצור מקוצר בלי שום תיאורים. את מספרת, את צריכה לפרט ולתאר.
לגבי הסיום של הפרק: פסקה שלמה לא צריכה לסיים פרק. את יכולה לסיים את זה ככה, לדוגמה:
"קארין נעצה בה מבט המום. נדמה היה ששמה של אמה הכניס אותה להלם, כאילו הקפיא אותה.
אמה זזה בחוסר נוחות. זה תמיד קרה לה כשסיפרה את שמה.
והיא אף פעם לא הבינה למה."
כשאת מנסחת את זה ככה, זה גורם לקוראים בעצם להבין שבמהלך הסיפור תהיה תשובה לשאלה, וזה גורם להם לרצות להמשיך לקרוא, כי השאלות שלהם יקבלו מענה בהמשך הסיפור.
*
זה הכל! אם את צריכה עוד עזרה או הערות את יכולה לפנות אליי בפרטי למה שתרצי ואני אשמח לעזור! אני אומרת שוב: אני מצטערת אם נשמעתי מעליבה או תוקפנית, זו באמת לא הייתה הכוונה שלי וסליחה אם נשמעתי ככה.
בהצלחה בכתיבה!
אני חושבת שכדי לך לתאר יותר את הדמויות, להחליט על סגנון כתיבה(כתיבה מהנקודות מבט של אמה או מנקודת מבט כללית) זה די מבלבל קוראים, להוסיף גם תיאור של בית הספר, גם אני כותבת ולפני שאני מתחילה אני עושה לי דף עם תיאורים של הדמויות, זה מאוד עוזר, ואני מוסיפה תיאורים של המקומות כדי לעזור לקוראים להיכנס לספר
בהצלחה בכתיבה!!
שואל השאלה:
^^ תודה רבה ממש עזרתן לי tigger את ממש לא נשמעת מעליבה או תוקפנית להפך זה ממש עזר ואני אוהבת לקבל ביקורת וזאת הסיבה ששאלתי את השאלה ושלחתי את מה שכתבתי
^^ תודה רבה ממש עזרתן לי tigger את ממש לא נשמעת מעליבה או תוקפנית להפך זה ממש עזר ואני אוהבת לקבל ביקורת וזאת הסיבה ששאלתי את השאלה ושלחתי את מה שכתבתי
אנונימית
תנסי במקום כתיבת יומן להוסיף יותר תיאורים. אם המטרה היא כתיבת יוצן אז הייתי ממליצה לך לכתוב יותר ככה: הראשון בספטמבר. אני כל כך מתרגשת שהלב שלי עוד שנייה עומד לקפוץ לי מהחזה! בעוד בערך שעה מתחילים הלימודים ועדיין לא הצלחתי למצוא את השיטה כדי להפסיק את הרעידות הבלתי נפסקות ברגל שלי והזעת היתר שלי.