4 תשובות
כי זה מרגיש שיש עוד מלא זמן
זה לא קל כמו איך שזה נשמע..
באיזה הקשר?
אם אתה חושב שאנשים יהפכו לאמיצים ונועזים יותר רק בגלל שאנחנו חיים רק פעם אחת, את טועה.
החוקים של החברה והשיעבוד של בני האדם הפרטיים לחברה האנושית הם בלתי נמנעים.
גם אם בן אדם חושב שיש לו מספיק ביטחון עצמי כדי להפר את חוקי החברה, הוא צריך לקחת בחשבון את הסיכונים.
לחיים שלנו לא יהיו יותר משמעות רק בגלל שאנחנו עושים יותר דברים, כי גם ככה נמות אחרי הכל, אז בין אם עשינו הרבה ובין אם מעט, שום דבר מהדברים שעשינו לא יזכר, וגם אם מישהו כן יזכור, גם הוא ימות, וגם אם גילית תגלית בלתי מעורערת שתעזור לאנושות באופן בלתי מתואר, זה לא ישנה לך, כי אתה מת, ולחיים שלך אין יותר משמעות רק בגלל שעשית יותר, כי שוב, אתה מת.
ולמה זה שווה להפר את חוקי החברה ולשאת בתוצאות רק בשביל להספיק לעשות יותר דברים נועזים ומדהימים שגם ככה ישכחו מההיסטוריה?
אנשים לא שוכחים שאנחנו חיים רק פעם אחת. זה מובן מאליו. זה שאנחנו חיים רק פעם אחת, לא אומר שאנחנו צריכים להספיק הרבה.
אחרי שתמות, אתה לא תשכב בתוך ותדמיין את כל הדברים המדהימים שעשית בחייך ועד כמה את מסופק מהם, כי אתה מת.
לפעמים אנחנו מפחדים מהשיפוטיות של החברה גם אם אין שום סיבה שישפטו אותנו. יכול להיות בגלל לבוש, בגלל טעם במוסיקה, בעיות בריאותיות וכלכליות, ועוד מלא דברים אחרים שאין באמת סיבה שישפטו אותנו לפיהם, למרות שהשיפוטיות היא די הגיונית.
אבל זה שמעשים מרובים ונועזים במהלך החיים שלנו לא יתנו לנו משמעות לחיים, לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על עצמינו ולא לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות, אבל הסיבה שבגללה אנחנו צריכים לעשות את אותם הדברים לא אמורה להיות בגלל שאנחנו חיים רק פעם אחת, כי זו סיבה מטופשת.
אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים בגלל שזה יגרום לנו סיפור ותועלת וקידום עצמי, והסיפוק וההנאות שאנחנו מרגישים דחף לחוש במהלך חיינו, גם הם בלתי מוסברים, למרות שתמיד נעדיף אותם על פני מוות.
ואם אנחנו רוצים לחוש הנאה וסיפוק עצמי, נוכל לעשות זאת בצורה כזאת שתבוא על חשבון החברה, אך גם זה יהיה מעשה מטופש, וכל התועלת שצברנו מתוך המעשה תלך לפח מכיוון שכתוצאה מהמעשה, נצתרך לשלם על מעשינו בעזרת עונש חברתי בכל מני צורות וחומרות, אך גם לזה לא תהיה כל משמעות לעומת הקיום ואי הקיום.
אחת הסיבות שאנשים אוהבים לבצע מעשים נועזים ותועלתנים היא בכדי שאנשים יזכרו אותם.
הפחד של אנשים מן המוות הוא זה שגורם להם לנוע ולהשפיע, זאת אומרת, שגם אם הם מתים, מהותם שלהם תהיה חרוצה במוחם של אנשים, שיזכרו אותם ואת מהותם, וכך הפחד של אנשים למות קטן, מאחר וחלקיקים ממהותם של בני האדם יהיו קיימים מעל פני האדמה בה הם קבורים.
ולכן כאשר אנשים מרגישים שהם לא משפיעים מספיק ולא פועלים מספיק, הם מרגישים את הרגשת הריקנות, הפחד מלמות בלי להיות זכורים.
לסיכום, אנשים לא שוכחים שהם חיים רק פעם אחת, הם פשוט מפחדים מהסנקציות שהחברה וסביבתם תפעיל במקרה ולא ימצאו חן בעיניה, או שהרצון להיות זכורים בין בני האדם החיים לאחר המוות אינה חזקה או מובנת מספיק.
אך לא משנה כמה השפעה ופעילות יתקיימו מצד האדם כאשר הוא חיי, ריבוי מעשיו לא יתן לחייו יותר משמעות משל בן אדם שמעשיו והשפעתו בכדור הארץ הייתה קטנה, יחסית.
אם אתה חושב שאנשים יהפכו לאמיצים ונועזים יותר רק בגלל שאנחנו חיים רק פעם אחת, את טועה.
החוקים של החברה והשיעבוד של בני האדם הפרטיים לחברה האנושית הם בלתי נמנעים.
גם אם בן אדם חושב שיש לו מספיק ביטחון עצמי כדי להפר את חוקי החברה, הוא צריך לקחת בחשבון את הסיכונים.
לחיים שלנו לא יהיו יותר משמעות רק בגלל שאנחנו עושים יותר דברים, כי גם ככה נמות אחרי הכל, אז בין אם עשינו הרבה ובין אם מעט, שום דבר מהדברים שעשינו לא יזכר, וגם אם מישהו כן יזכור, גם הוא ימות, וגם אם גילית תגלית בלתי מעורערת שתעזור לאנושות באופן בלתי מתואר, זה לא ישנה לך, כי אתה מת, ולחיים שלך אין יותר משמעות רק בגלל שעשית יותר, כי שוב, אתה מת.
ולמה זה שווה להפר את חוקי החברה ולשאת בתוצאות רק בשביל להספיק לעשות יותר דברים נועזים ומדהימים שגם ככה ישכחו מההיסטוריה?
אנשים לא שוכחים שאנחנו חיים רק פעם אחת. זה מובן מאליו. זה שאנחנו חיים רק פעם אחת, לא אומר שאנחנו צריכים להספיק הרבה.
אחרי שתמות, אתה לא תשכב בתוך ותדמיין את כל הדברים המדהימים שעשית בחייך ועד כמה את מסופק מהם, כי אתה מת.
לפעמים אנחנו מפחדים מהשיפוטיות של החברה גם אם אין שום סיבה שישפטו אותנו. יכול להיות בגלל לבוש, בגלל טעם במוסיקה, בעיות בריאותיות וכלכליות, ועוד מלא דברים אחרים שאין באמת סיבה שישפטו אותנו לפיהם, למרות שהשיפוטיות היא די הגיונית.
אבל זה שמעשים מרובים ונועזים במהלך החיים שלנו לא יתנו לנו משמעות לחיים, לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על עצמינו ולא לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות, אבל הסיבה שבגללה אנחנו צריכים לעשות את אותם הדברים לא אמורה להיות בגלל שאנחנו חיים רק פעם אחת, כי זו סיבה מטופשת.
אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים בגלל שזה יגרום לנו סיפור ותועלת וקידום עצמי, והסיפוק וההנאות שאנחנו מרגישים דחף לחוש במהלך חיינו, גם הם בלתי מוסברים, למרות שתמיד נעדיף אותם על פני מוות.
ואם אנחנו רוצים לחוש הנאה וסיפוק עצמי, נוכל לעשות זאת בצורה כזאת שתבוא על חשבון החברה, אך גם זה יהיה מעשה מטופש, וכל התועלת שצברנו מתוך המעשה תלך לפח מכיוון שכתוצאה מהמעשה, נצתרך לשלם על מעשינו בעזרת עונש חברתי בכל מני צורות וחומרות, אך גם לזה לא תהיה כל משמעות לעומת הקיום ואי הקיום.
אחת הסיבות שאנשים אוהבים לבצע מעשים נועזים ותועלתנים היא בכדי שאנשים יזכרו אותם.
הפחד של אנשים מן המוות הוא זה שגורם להם לנוע ולהשפיע, זאת אומרת, שגם אם הם מתים, מהותם שלהם תהיה חרוצה במוחם של אנשים, שיזכרו אותם ואת מהותם, וכך הפחד של אנשים למות קטן, מאחר וחלקיקים ממהותם של בני האדם יהיו קיימים מעל פני האדמה בה הם קבורים.
ולכן כאשר אנשים מרגישים שהם לא משפיעים מספיק ולא פועלים מספיק, הם מרגישים את הרגשת הריקנות, הפחד מלמות בלי להיות זכורים.
לסיכום, אנשים לא שוכחים שהם חיים רק פעם אחת, הם פשוט מפחדים מהסנקציות שהחברה וסביבתם תפעיל במקרה ולא ימצאו חן בעיניה, או שהרצון להיות זכורים בין בני האדם החיים לאחר המוות אינה חזקה או מובנת מספיק.
אך לא משנה כמה השפעה ופעילות יתקיימו מצד האדם כאשר הוא חיי, ריבוי מעשיו לא יתן לחייו יותר משמעות משל בן אדם שמעשיו והשפעתו בכדור הארץ הייתה קטנה, יחסית.
^ מה שהוא אמר
באותו הנושא: