האם אתם בעד הומור שחור על יום הזיכרון לחללי צ''הל ונפגעי פעולות האיבה?

ממש ממש לא
אני גם נגד בדיחות שואה
זה מזעזע

אני אישית לא אספר בדיחות על זה
אבל אם מישהו אחר מספר לא ביום השואה עצמה או ביום הזכרון אז לדעתי זה בסדר לפעמים זה באמת מצחיק אבל גם לא תמיד מתאים צריך טאקט
אפילו שורדי שואה מספרים בדיחות זאת דרך להתמודד

שואל השאלה:
אבל זה הדרך שלהם, הם עברו את זה ואנחנו לא.

אני לא חושבת שזה נושא שצריך להמציא עליו בדיחות ולצחוק עליו
אבל למשל הרבה ילדים של חללי צהל או משפחות שלהם נעזרים בהומור כזה כדי להתמודד קצת עם האובדן וזה בסדר זו דרך להתמודד
אבל אני אישית לא אלך ואצחק על הנושא הזה

לא, כל עוד זה לא קיצוני מידי ויש טאקט בבדיחות

שואל השאלה:
אז אתה מבין שאתה צוחק על למעלה מ 6 מליון יהודים שנרצחו? וזה רק יהודים!
תחשוב על כל אלה שאהבו מישהו מאותו המין... אולי זה יכניס לך עוד טיפה חומר למחשבה.

שואל השאלה:
אז אני מבינה שאין לך בעיה בכלל לצחוק על אנשים שנרצחו על גדות נהר, על ילדים שנתו כי הנאצים רצו להעיר לעצמם את חג המולד שלהם... על אנשים שאחרי שש שנים הבינו שהם בחיים לא יראו את האחים, ההורים הבני דודים החבר הכי טוב שלך וכל זה רק בגלל שאתה יהודי.
אבל כשזה מגיע לחיילים און לך בעיה כי הם מתו על קידוש ה', כדי שאתה תוכל להיות פה. אז מה עם כל האנשים שמתו בגלל שהם לא הסכימו שאנשים אחרים ימותו, אלה שמתו מרעב כדי שהסבא רבא של החבר הכי טוב שלך יחיה. שהאישה ההיא שגרה כמה בניינים ממך תוכל לספר את הסיפור שלה לילד הזה שיושב בצד ועזר לך ללמוד פעם אחת למבחן הקשה ההוא..

חלילה אם אדם קרוב אליך היה חלל צהל או משהו
נראה עד כמה יצחיק אותך או תשתעשע מבדיחות מהסוג הזה

שואל השאלה:
מסכימה איתך מאוד.
זה לא מצחיק בכלל, ויש לי משפחה שנרצחה בשואה ובפיגוע.

שואל השאלה:
אם זה המצב של הרבה מהדור של ימינו אין לי מושג איך הסיפורי שואה יצליחו לשרוד יותר מ90 שנה במקסימום.

נגד הביזוי של יום יום הזיכרון לחללי צהל ונגד ביזוי השואה

תלוי, בעד רק אם זה ממישהו שצריך להתמודד עםמזה מקרוב וזו הדרך התמודדות שלו. למשל הורים שכולים, חברים, חיילים שאיבדו את הקרובים שלהם. אנשים שמתמודדים עם האובדן וצריכים טיפה שחרור
לא אנחנו, לא אלו שלא איבדו אף אחד מהדבריל האלה. אין לנו עם מה להתמודד, רק לכבד אותם
שאנחנו צוחקים על זה זה מקטין את זה.

בגבול מסוים, כן.
עם טאקט.
אותו דבר לגבי יום השואה.
אני נגד נגד לתת לחיילים, הנופלים והחיים, רק יום אחד בשנה.
אני אישית מודה להם כל רגע, כל יום. ואני יודעת שאני אהיה לוחמת כדי להמשיך את הדרך של אותם לוחמים שלא זכו לסיים אותה.
לכן, אני לא חושבת שצריך להתאבל ביום הזה עד אין סוף. ובמקום להכיר בהם רק יום אחד בשנה, אלא כל הזמן.
והומור הוא חלק מההתמודדות שלי, ושל עוד הרבה.
לכן עם טאקט ובגבול מסוים, כל עוד זה לא פוגע, אין עם זה בעיה. דעתי.