שאלה למאמינים? אתם חושבים שצריך להניח תפילין מרצון אישי או להניח תפילין מהפחד לא להגיע לגן עדן?

מרצון אישי 'ה בוחן אותך על פי האמונה שלך לא לפי הפחד שלך

מרצון אישי

להניח תפילין בגלל שככה צוה הקב"ה, ולא בגלל שככה בא לנו.

יש עבודת ה' מיראה, ויש עבדות ה' מאהבה. זה נכון ש"גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור[ וזה תלוי לאלפים דור. הכא כתיב (שמות כ, ה) "לאלפים - לאהבי, ולשומרי מצותי", והתם כתיב (דברים ז, ט) "ולשומרי מצותיו לאלף דור" (סוטה לא ע"א), אבל עדין צריך גם את היראה, כדי שלא תגיע למצב שאם אתה לא אוהב - אתה לא תניח.

"עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה, שאם באת לשנוא - דע, כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעט - דע, שאתה ירא ואין ירא מבעט" (ירושלמי, ברכות, פרק א, הלכה ה; סוטה, פרק א, הלכה ה).

כמו כל מצווה בתורה , אני מאמינה שצריך להתחיל עם העשייה מאהבה
להבין את המשמעות של המצווה , מה הטעם שלה וככה נהנים ממנה

ואז כבר על הדרך אתה מניח תפילין ומקבל שכר והדרך סלולה לגן עדן (בהנחה שלשם תגיע אחריי יתר המעשים שלך)

על פי התורה יש שתי דרכים להאמין בה'
דרך אחת: להאמין בו מאהבה אמיתית שבאה מהלב ואמונה אמיתית
ודרך שנייה: להאמין בו מיראה (יראה זה פחד) ולעשות כל דבר שקשור אליו רק מהפחד שיקרה לך משהו רע בעולם הזה או בעולם הבא.
ה' מקבל את שתי הדרכים.