לא בקטע רע אבל איך להקה ששרה שירים הצילה אותי בדיוק? - קישור מצורף

לא אוהבת את וואן דיקיירשן אבל כן שירים נותנים לי מוטיבציה כן לעשות משהו הם גורמים לי לחייך והרגשה טובה וכאילו משהו מחזיק אותי פה

אני הייתי פוגעת בעצמי וכל פעם שהייתי פוגעת בעצמי זה היה מול המראה.
האני לא יכולה להסביר למה אבל שהייתי פוגעת בעצמי הייתי חשופה מול עצמי ולראות אותי במראה זה מה שחשף אותי. שהתחלתי להיות מעריצה של וואן דיירקשן אני כבר הייתי בתוך כל הקטע של הפגיעה העצמית. כשהתחלתי ללכת לפסיכולוגית הייתי מנסה לעשות דברים בשביל למנוע ממני לפגוע בעצמי וכלום לא עזר.
יום אחד מצאתי את עצמי שומעת את המוזיקה שלהם והתחלתי לצייר על המראה. ציירתי דברים שקשורים אליהם ולשירים שלהם וככה כל פעם שאני שראיתי אותם זימזמתי את השירים שלהם.
היום יש ציורים על כל המראות בבית שלי וכל פעם שאני עומדת מול המראה והמחשבה של לפגוע בעצמי עולה אני רואה את הציורים ומתחילה לזמזם את השירים שלהם.
אותי וואן דיירקשן חד משמעית הצילו וגם אם זה בדרך נשמעת הכי מטופשת בעולם.

^וואי ריגשת אותי ממש וכל הכבוד לך תמשיכי להיות חזקה!! (אימוגי לב)

לא אוהבת את וואן דיירקשן, אבל מבינה אותה בקשר ללהקה אחרת.
לפעמים להקה זה לא רק שירים, אלא המשתתפים שיש בה, המסרים, הכל בקיצור. פשוט כמו כתף תומכת כזאת, שתמיד תהיה שם לידך.

את צריכה להבין שזו לא רק הלהקה זה הרבה מעבר כמו זה על האנשים שבה, הדברים שהם עברו, המסר שהם מעבירים, השירים שלהם
בלי קשר לוואן דיירקשן יש עוד הרבה להקות שאנשים מרגישים שהן עוזרות להם באיזו שהיא צורה זה משתנה אצל כל אחד ואחת

זה לא קשור בזה שהם רק שרים שירים, הם מתייחסים יפה למעריצות ,הם הרימו למלאא בנות את הביטחון ,הם הצילו בנות מהתאבדויות בזכות הערכה שלהם המשמעות של השירים ועוד הרבה דברים

היא הצילה אותי.
במשך חצי שנה לא היה אף אחד והייתי בטוחה שזהו.
הייתי פוגעת בעצמי, ימים הקושי הייתי מכינסה לעצמי משהו לפה, בקושי הייתי מקלחת ודואגת לעצמי בכלל לא.
לא היה לי אף אחד, הייתי לבד.
שנאתי לחיות, הרגשתי מתה מבפנים.
הם הצילו אותי ומנעו ממני לעשות את זה.
במשך חצי שנה כמעט הם היו הדבר היחיד שהיה לי, הם הדבר היחיד שגרם לי להרגיש, משהו.
הרגיש קצת נורמלי כשהקשבתי להם, עדיין הייתי במצב נוראי אבל הם השאירו אותי פה.
עכשיו הכל כל כך הרבה יותר טוב, החיים שלי סוף סוף השתפרו ואני חייבת אותם לכמה אנשים וזה הם, כי הם השאירו אותי פה במשך כמעט חצי שנה כשאני אומרת לך באמת אם לא הם אני לא הייתי פה היום.
הם שמרו עליי, ועכשיו אני סוף סוף מאושרת.
אני מנחשת שהם פשוט נתנו לי הרגשה של בית, הפאנדום גם אם הוא רעיל לפעמים הוא משפחה מדהימה וגם הוא לקח חלק בהצלחה שלי.
הם נתנו לי הרגשה שגם אם לא היה בסדר הם פה, והם לא עוזבים.
אני חושבת גם להקשיב להם, למילים שהם אומרים בחלק מהשירים נגעו בנקודה אצלי שקשורה לחיים הפרטים שלי והתחברתי.
הם לימדו אותי הרבה, אני אולי עדיין נחשבת קטנה ועדיין לומדת על החיים וזה באמת נכון אבל בזכותם אני יכולה לעשות את זה, בזכותם אני זוכה לחיות עכשיו וללמוד, ולשמוח, ולצחוק, ולחייך ובעיקרון סוף סוף אני מאושרת.
מקווה שהבנת עכשיו 3>

לא עכשיו הכל מעולה, עכשיו אני באמת יכולה לומר שאני בסדר תודה 3>
וסטיפס לא צריך להתקשר למשטרה או משהו אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג והוא יודע.

^וואי תקשיבי אני ממש מבינה אותך
תזכרי רק שהכל בעולם זה עיניין של תקופות וגם אם יש תקופה רעה היא תעבור...
אם את צריכה לדבר עם מישהו מוזמנת לפנות אלי בפרטי❤

שמחה לשמוע 3>