71 תשובות
מצד אחד זה כיף כי סוף סוף חוזרים לשגרה ומצד שני עכשיו לקום כל יום ב6:00 וללמוד עם ילדים שלא ראיתי שנה שלמה עד הצהריים. כאילו...
אומנם סיימתי יב בסוף שנה שעברה וכשהייתי בכיתה יב בדיוק התחיל כול הקפסולות והחרא הזה אבל וואלה כיף ממש לשמוע שדברים חוזרים לעצמם ואמן שלא יהיו הדבקות ושזה לא יהיה טעות.
ולא רק הלמידה הרגילה בבצפר חזרה לעצמה גם בכללי חזרו המועדונים והברים והקניונים והמסעדות, מטורף ממש, אני לא אוהבת התקהלויות של מלא אנשים אבל פתאום שזה חזר זה נהפך לממש לא מובן מאליו.
לחץ לא בא לי לחזור
אני אישית תלמידה חדשה והאמת מצד אחד זה כיף כי סוף סוף חוזרים לשגרה אבל אני לא הכרתי ועדיין לא מכירה את השגרה החדשה אז אני בלחץ..
אבל בעזרת השם יהיה טוב


או יה
קקה אבל שורדים
איך זה בחמות אבל
שואל השאלה:
מישהו במצב שהוא העתיק בכל המבחנים ועכשיו הוא הולך לקבל אפס?
אנונימי
התקף חרדה קל טלקום כל יום בשבע.
אבל חוץ מזה החיים תותים
בכלל לא מלחיץ לעשות מבחן במתמטיקה ופיסיקה בבית ספר, כיף חיים!
נוראי.
מתחילת השנה אני לומדת בקפוסלה שלי, קפסולה מצומצת של 14 ילדים בערך ועכשיו אני צריכה ללמוד עם עוד 23 תלמידים נוספים מקפסולה השניה. תלמידים שאני לא מכירה בקושי.

הכיתה צפופה, דחוסה ברמה שאין אוויר (יצא לי ללמוד איתם בפעם הראשונה אתמול וזה היה באמת נוראי)
המורים לא יכולים לתת יחס לתלמידים כי יש יותר מידי, יש הרבה רעש וליחשושים מכל מני מקומות והשיעורים הרבה פחות אפקטיבים.

בלמידה בקפוסלות השיעורים היו אפקטיבים מאוד, כיתה קטנה, יחס ומענה לכל התלמידים, כולם הרגישו נוח לדבר בשיעור ועכשיו כל הכיף והאפקטיביות הלך קפוט.

כל הכבוד למערכת החינוך השגויה שלנו שהובילה אותנו לדבר המשמח הזה.
^האמ אולי אולי
נוראי, בדיכאון ענקי ותסכול
אני לחוץ, אף פעם לא היה לי נעים בכיתה של 40 ילדים, שלא לדבר על לחזור למערכת מלאה. יש בערך חמישים ימים עד סיום הלימודים, לדעתי במקום להעמיס עלינו ולהלחיץ אותנו צריך להישאר עם זה כבר עד סוף השנה
לחץ וחרדה חברתית
אנונימית
סוף סוף!!!
כבר כמעט שנה וחצי שלא הצלחתי ללמוד *כלום*, עכשיו אני יכול להחזיר את הציונים שלי לרמה נורמלית ולא ללמוד דרך הזום, הזום הזה רק חירפן אותי ולא עזר בשום צורה
אנונימי
שלא אכפת לי כי סיימתי את הלימודים לפני כמעט שלוש שנים, תהנו
לא וואו מצד אחד אני שמחה לחזור לשגרה אבל אני מעדיפה ללמוד בקפסולות זה הרבה יותר יעיל אני גם יותר מתרכזת עם פחות ילדים וגם העובדה שעכשיו עושים מבחנים בבית ספר מפחידה אותי
לחזור לכיתה רגילה זה כיף לאדעת מה איתכם אבל הלחזור לכל השבוע וללמוד עד 3 כל יום זה נוראי
מרגישה די חרא כי אין לי שם חברים בכלל ועברתי בית ספר ואני בקושי מכירה והיה לי קשה ממש לדבר עם כמה אנשים התחלתי לרעוד ולהילחץ גם עם המורות.אהה הזכרת לי להגיע מוקדם מחר ולתפוס מקום לפני שכולם יקחו את הסוף
אנונימית
אני תלמידה חדשה בכיתה ואני חוששת כי אף פעם לא הייתי בקפסולה השנייה חוששת שאני אהיה חסרת ביטחון אולי או שהמורים לא ישימו לב אליי ואני לא אהיה מי שאני- אני הכי ההפך מביישנית ושקטה אבל שאין לי בטחון אני כזאת באסה,.. יקח לי זמן להתרגל
עצובה ממש ומפחדת ובא לי לבכות
אומנם לכיתה שלי אין קפסולות כי אנחנו כיתה קטנה. לעומת כל הכיתות האחרות, וחוץ מזה, אז ישלי לחץ מטורף, חרדה חברתית, קושי בלימודים, וכו' וכו'
מארק סלואן.... אם באלך לפרוק תמיד מוזמנת^^
iwkms
שואל השאלה:
מאחל לכולם בהצלחה!! תהיו חזקים תעודדו עוד קצת ואנחנו מסיימים את הלימודים להשנה.
אם מישהו רוצה או צריך לדבר אז תכתבו פה אני אשמח
אנונימי
מצב נפשי ידרדר עוד יותר
דכדוך ועצב
אני ממש מסכימה עם בלאמי בלייק
אני ככ שמחה לשמוע שיש פה עוד אנשים שמרגישים כמוני ולא רוצים לחזור
שואל השאלה:
אני פה כדי לענות
את רוצה לדבר על זה?
אנונימי
בתור אחת שכבר שבוע שעבר חזרה.
אל תילחצו, יש בזה גם הרבה איזון וטוב.
זה שגרה פתאום..
נכון מבאס לקום מוקדם אבל תתרגלו לזה , וסופסוף תרגישו חיים נורמאלים ובריאים.
מה שחווינו עד עכשיו לא היה בריא ובגבול הנורמאלי. הכל יהיה טוב.
אני די שמחה כי רוב החברים שלי בקפסולה א ואני ב-ב
בית זונות אחד גדול
זה רע. אני בקפסולת החננות ברוך ה וזה טוב כי לומדים ובקפסולה השניה בקושי לומדים ותמיד יש להם שיעור חופשי
יש לי שם חברות שהיה בינינו ריב כי היתה להו חבורה והתפרקנו ולקפסולות יש חלק גדול בהיתפרקות אבל היינו חמישה עכשיו אני נשארת חברה טובה של אחת ושלושת האחרות לא קשורות אלינו..
אני איתם בשולם ומדברות וזה אבל חברה שלי לא ואני מכבדת אותה כי אני מתה עליה,באמת..
קיצר בהצלחה לנו יהיה ריבים לפנים
במילה אחת?
חרא , כאילו הכל חרא בבית ספר
הדיכאון בא ומתקרב אליי חברים
ובאמת שטוב לי בקפסולה שלי עם החברים שלי כאילו בחייאת מה צריך עוד בני אנוש שיפריעוו
במיוחד סנוביות אוי איכ איכ יש לי חלחלה
שלא נדבר על המורים שהולכים לצרוח עליי מחר שאין לי כלום במחברת ושלא נדבר על זה שצריך לקום כל יום בשעה 6 בבוקר ולהתלבש וללכת ברגל עד לבית הספר ועוד.... אין לי כוחות פשוט בא לי כרגע חופש מהכל וזהו , אמן החופש הגדול יגיע מהרר
ולמה הם עושים הכל כל כך מהר מלא ילדים לא יכולים נפשית לחזור ככה מערכת החינוך צריכה להתחשב גם בנו יש ילדים שבאמת קשה להם נפשית לחזור קצת אכפתיות מצידם לא תזיק
^^^חד קרן מבינה אותך גם אני באותו מצב):
אנונימית
הורדתי את הדגל לחצי התורן
אנונימי
מזעזע
אנונימית
בכיתי שעה בגלל זה
היה לי חרא בבית ספר כי אין לי חברים בכלל וללמוד דרך זום היה לי כיף ודי רגוע, ועכשיו חוזרים ועוד בלי קפסולות אוף
אנונימית
שואל השאלה:
וחשבתי שרק אני לחוץ ומבואס מזה.
להחזיר אותנו פתאום לשש שבע שעות בשבוע זה קשה
אנונימי
ספר עומד להיות החבר הכי טוב שלי בשבוע הזה (או כל השנה כי כנראה נשאר ככה)
אנונימית
סיוט מוות כי יש לי ילדה מקובלת בכיתה
שכולם נותנים לה תשומת לב וזה מעצבן אותי כי כולם סביבה
Sq
אף פעם לא שמחתי לחזור לשגרה ככה
למרות שאני ביא
מאוד. אבל אני מאמין שיהיה שוב סגר כי לא יקפידו על המסכות ואנחנו לא מחוסנים... יש לי חבר בבית ספר אחר, והם כבר בבידוד כי היה שם חולה קורונה.
בקיצור, זה רעיון מטומטם ואנחנו נשלם עליו כנראה.
אני בכיתה ז' וקיבלתי כיתה של מופרעים רצח
עד עכשיו פוצצנו איזה 2 שיעורים כקפסולה
אבל עכשיו אנחנו ביחד אז זה הולך להיות אסון לאומי
חרא
משרד החינוך מתנהגים אלינו כאילו אנחנו צעצוע שבכמה ימים הןא מחליט שאנחנו בבית ואז אחר כך חוזרים לבית ספר ןאז קפסולות. אנחנו לא משחק!!
חוץ מזה אני כבר לא זוכרת מזה ללמוד רגיל כל השבוע ואני לא זוכרת איך נראים החצי השני של הכיתה שלי.
אני גם קצת דואגת זה לא אחראי לא לחסן אותנו ולהחזיר אותנו לשבת בכיתה סגורה עם 35 ילדים
האמת לא כזה אכפת לי חוץ מזה שאני צריכה לקום מוקדם זה מעצבן אותי
סיוט חיי tbh
אנונימית
אמאלה מפחיד רצח.
אני שונאת את הכיתה והבית ספר שלי (עברתי לחדש בדיוק השנה) וללמוד עם ארבעים בהמות עם הורמונים בגיל ההתבגרות נשמע לי לגמרי לא אפשרי.

די הגיוני שיחזירו אותנו לבית ספר, אבל הם צריכים להשקיע יותר התחשבות בקטע הנפשי כי פאקינג שנה היינו תקועים בבית ואני מאוד מקווה שהם לא חושבים שאנחנו הולכים לחזור בבום.
אני שונאת את זה אני לא מבינה למה עושים את זה
אנונימית
די מוזר. מחר אני עומדת להכיר חצי כיתה שעד עכשיו ההיכרות היחידה הייתה בזום כי התחלתי השנה את כיתה י והמעבר לתיכון לא היה חלק (התיכון הוא לא חלק מהחטיבה והתקבלתי אליו דרך מגמה על-אזורית, כך שמעט ילדים שהכרתי בחטיבה עברו איתי לתיכון).
גם שינויי המערכת לא עושים חסד. כל יום לפחות 7 שעות, כל יום צריך להתעורר בשעה אחרת כי מתחילים או משמונה וחצי או מתשע ורבע, סדר היום שהתרגלתי אליו השתנה ועוד הרבה דברים...
אנונימית
אותנו (יא-יב בבית ספר שלנו) החזירו כבר מלפני שבוע בערך וממש התבאסתי כי עכשיו יום שלם כל יום עד בערך 16:00 להיות בכיתה בלי שאפשר לשים את הזום על השתק ולנוח קצת או ללכת להכין לי נס קפה שיעזור לי לשרוד את היום בלי כאב ראש ולפעמים השיעורים כל כך משעממים שאני עוד שנייה נרדמת .. בקיצור שכחתי כבר איך זה להיות בכיתה וזה נורא בכיתה יא וזה הופך את הבית ספר להרבה יותר קשה וכל יום להרבה יותר ארוך ומייאש
נוראא
עכשיו אני צריכה ללמוד עם 33 (כן כן) ילדים בכיתה? שלא נדבר על זה שהגיע הקיץ ואיתה הגיע החום או יותר נכון לומר הזיעה הנוראית.. מה חטאתי?!
מצטערת שהקורונה נגמרה מהר כל כך, זה הדבר הטוב היחידי שהיה בה.
(סתם, מאושרת שזה נגמר אבל מבואסת מלחזור לשגרה אחרי כל הטירוף הזה והחופש שהיה)...
אנונימית
שואל השאלה:
נגמרו לי הפרחים. בהצלחה לכולם בכל מקרה
אנונימי
חרא ,
אני לא מרגישה מוכנה נפשית לכל העבודות והילדים בכיתה .
באמת כמו שאנגל גירל אמרה זה כיף כי חוזרים לשגרה אבל זה מבאס שלומדים עד מאוחר ולומדים עם מלא ילדים , התרגלתי טיפה לקפסולות חחח
שונאת את זה.
מרחוק היה הרבה יותר קל וחוץ מזה עליתי השנה לחטיבה אז אני בקושי מכירה את המורים ואת מי שאיתי בכיתה
בסדר שמחה מזה שחוזרים לחיים הרגילים שלנו לפני הקורונה
וואלה לא יודעת אבל אין לי כוח ללמוד עד מאוחר ועכשיו יהיו מלא מבחנים ואני בכלל לא יודעת חצי מהשמות של הכיתה שלי
מצד אחד אני ממש רוצה לחזור כבר לבית ספר אבל מצד שני אני הייתי בקפסולה מושלמת ובמהלך השנה המורה שלי העבירה מלא מהבנות המעצבנות האלה שהיו בשכבה שלי לקפסולה השנייה ועכשיו אני אצטרך להיות עם כולן פלוס מעל ארבעים ילדים ביחד אז לא בא ליי

גם השעות שינה שלי נהרסו ועכשיו כל יום לבית ספר עם ילדים חרא אוף דיי
לא רוצה האמת
אני ממש מפחדת
מאוד השתנתי
פתאום לראות ילדים שלא דיברנו שנה זה מוזר
פתאום הכל צפוף
פתאום חרדה
פתאום חוסר ביטחון
סיוט
אני בדיכאון , באמת
אנונימית
מעדיפה שלא
יש ילדים לא נחמדים בקפסולה השנייה אז לא הייתי צריכה לתקשר איתם
ואני צריכה לקום הרבה יותר מוקדם וגם הם לא שומרים על ההנחיות
והילדה הטוקסיק ווהו
מוזר בטירוף.. מצד ראשון להכיר חברים וכאלה.. אבל כאילו זה קשה אם אין חברים
ממש בלחץ לגבי זה.
עכשיו כל יום נצטרך ללמוד עד בערך 14.30 (יש ימים שעד 13.40), כל יום לקום ב־7.45, תלבושת אחידה, השיער שלי גם ייראה נורא, מבחנים ללא אפשרות להעתיק, שוב לראות מלא אנשים... פשוט חרא.
חוסר ביטחון... כל פעם שאני נכנסת לכיתה הלב שלי נופל לתחתונים כשאני רואה את כמות הילדים.. אני מרגישה כאילו כולם נועצים בי מבטים
זה מרגיש כאילו זה לא כמו מה השהיה לפני הקומדיה אבל בתכלס זה כן
גם ממש כיף סוף סוף כיתה אחת בלי קפסולות ואתה עם כל החברים שלך אבל גם זה כיף קפסולות יש יחס יותר אישי קל יותר להקשיב בשיעור כי אין הרבה בנות שמדברות ומפריעות בקיצור יש גם חסרונות וגם יתרונות
אני כאן כשיש בינתיים בחוץ טילים, אני מהמרכז עדיין לא היו אזעקות או משהו אבל אני לומדת למשך יומיים מהזום כרגע